הסיכון לפתח קרצינומה הפטוצלולרית (HCC) קטן, אך לא נעלם, בחולים עם פיברוזיס כבדי מתקדם כתוצאה מזיהום ב-HCV שהגיעו לתגובה ויראלית ממושכת (SVR). מחקר זה בחן את הסיכון לפתח סיבוכים הקשורים בשחמת באוכלוסיית חולים נבחרת.

החוקרים השתמשו במידע שנאסף במדגמים קודמים וכלל חולים עם זיהום HCV כרוני ו-Bridging fibrosis או שחמת שהגיעו ל-SVR על מנת לבצע אנליזת שרידות. התוצא העיקרי שנבדק היה HCC והתוצאים המשניים כללו התקדמות מחלה קלינית שהוגדרה כאי ספיקת כבד, HCC או מוות.

במחקר נכללו 1,000 חולים שהגיעו ל-SVR. הגיל החציוני היה 52.7 (טווח בין-רבעוני 45.1-59.7) שנים, 676 (68%) מהחולים היו גברים ול-842 (85%) הייתה שחמת. זמן המעקב החציוני היה 5.7 (טווח בין-רבעוני 2.9-8.0) שנים.

51 חולים פיתחו HCC וב-101 נצפתה התקדמות מחלה קלינית. שיעור ההיארעות המצטבר על פני שמונה שנים לפתח HCC היה 2.6% (רווח בר-סמך 95%, 0.0-5.5) בקרב חולים הצעירים מגיל 45, 9.7% (רווח בר-סמך 5.8-13.6) בקרב חולים בני 45-60 ו-12.2% (רווח בר-סמך 95% 5.3-19.1) בקרב חולים המבוגרים מגיל 60 בזמן תחילת הטיפול האנטי-ויראלי (P=0.006).

אנליזת Cox רב-משתנית הדגימה כי גיל מבוגר יותר, ספירת טסיות נמוכה וסוכרת נמצאו כקשורים באופן עצמאי לפיתוח HCC. לאחר 8 שנים, 4.2% (רווח בר-סמך 95% 0.1-8.3) מהחולים עם bridging fibrosis ו-15.8% (רווח בר-סמך 95% 12.3-19.3) מהחולים עם שחמת חוו התקדמות קלינית של המחלה (P=0.007).

מסקנת החוקרים היתה, כי חולים עם שחמת הנגרמת מזיהום HCV שהגיעו ל-SVR הינם בעלי סיכון שנתי של כ-1% לפתח HCC ו-2% להתקדמות קלינית של מחלתם. על מנת למנוע HCC, יש לטפל בזיהום HCV כרוני לפני פיתוח שחמת.

מקור:
Van Der Meer, A.J. et al.  (2017) Journal of Hepatology. 66(3), 485.