הסיכון לפתח קרצינומה הפטוצלולרית (HCC) קטן, אך לא נעלם, בחולים עם פיברוזיס כבדי מתקדם כתוצאה מזיהום ב-HCV שהגיעו לתגובה ויראלית ממושכת (SVR). מחקר זה בחן את הסיכון לפתח סיבוכים הקשורים בשחמת באוכלוסיית חולים נבחרת.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במידע שנאסף במדגמים קודמים וכלל חולים עם זיהום HCV כרוני ו-Bridging fibrosis או שחמת שהגיעו ל-SVR על מנת לבצע אנליזת שרידות. התוצא העיקרי שנבדק היה HCC והתוצאים המשניים כללו התקדמות מחלה קלינית שהוגדרה כאי ספיקת כבד, HCC או מוות.
במחקר נכללו 1,000 חולים שהגיעו ל-SVR. הגיל החציוני היה 52.7 (טווח בין-רבעוני 45.1-59.7) שנים, 676 (68%) מהחולים היו גברים ול-842 (85%) הייתה שחמת. זמן המעקב החציוני היה 5.7 (טווח בין-רבעוני 2.9-8.0) שנים.
51 חולים פיתחו HCC וב-101 נצפתה התקדמות מחלה קלינית. שיעור ההיארעות המצטבר על פני שמונה שנים לפתח HCC היה 2.6% (רווח בר-סמך 95%, 0.0-5.5) בקרב חולים הצעירים מגיל 45, 9.7% (רווח בר-סמך 5.8-13.6) בקרב חולים בני 45-60 ו-12.2% (רווח בר-סמך 95% 5.3-19.1) בקרב חולים המבוגרים מגיל 60 בזמן תחילת הטיפול האנטי-ויראלי (P=0.006).
אנליזת Cox רב-משתנית הדגימה כי גיל מבוגר יותר, ספירת טסיות נמוכה וסוכרת נמצאו כקשורים באופן עצמאי לפיתוח HCC. לאחר 8 שנים, 4.2% (רווח בר-סמך 95% 0.1-8.3) מהחולים עם bridging fibrosis ו-15.8% (רווח בר-סמך 95% 12.3-19.3) מהחולים עם שחמת חוו התקדמות קלינית של המחלה (P=0.007).
מסקנת החוקרים היתה, כי חולים עם שחמת הנגרמת מזיהום HCV שהגיעו ל-SVR הינם בעלי סיכון שנתי של כ-1% לפתח HCC ו-2% להתקדמות קלינית של מחלתם. על מנת למנוע HCC, יש לטפל בזיהום HCV כרוני לפני פיתוח שחמת.
מקור:
Van Der Meer, A.J. et al. (2017) Journal of Hepatology. 66(3), 485.