NEJM
עוד בעניין דומה
Venous Thromboembolismי(VT) הוא סיבוך שכיח ולעתים קטלני, המופיע הן בקרב מאושפזים לאחר ניתוח והן בקרב מאושפזים הסובלים ממחלות קשות. מחקרים שונים הראו את יעילותו של טיפול נוגד קרישה במהלך האשפוז במקרים אלו. עבור מטופלים לאחר ניתוח הנמצאים בסיכון גבוה לאירועי VT (למשל לאחר ניתוח להחלפת מפרק הירך), הוכח כי המשך טיפול נוגד קרישה לאחר השחרור מבית החולים הוריד את שיעור אירועי ה-VT, ולפיכך בקבוצה זו מומלץ להמשיך את הטיפול נוגד הקרישה לאחר השחרור.
שני מחקרים גדולים בבחנו את יעילותו של המשך טיפול נוגד קרישה ב-enoxaparin או ב-rivaroxaban לאחר השחרור מבית החולים של מאושפזים בשל מחלות קשות. בשני המחקרים נמצא כי הטיפול הוריד את שיעור אירועי ה-VT, אולם העלה משמעותית את שיעור אירועי הדמם החמורים.
קריש דם (אילוסטרציה)
Apixaban הוא מעכב ישיר של factor Xa, שנמצא יעיל ובטוח למניעת אירועי VT לאחר ניתוח להחלפת מפרק הירך או הברך, וכן למניעת שבץ במטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים. במחקר זה נבחנה יעילותו בטיפול בחולים במחלות קשות לאחר שחרורם מאשפוז.
להשתתפות במחקר נבחרו מטופלים מעל גיל 40, שמשך אשפוזם הצפוי היה 3 ימים לפחות, שאושפזו בשל אי ספיקת לב חריפה, אי-ספיקה נשימתית חריפה או שילוב של זיהום קשה (ללא שוק ספטי), מחלה ראומטית קשה או מחלת מעי דלקתית וכן שסבלו מלפחות אחד מגורמי הסיכון שנקבעו (גיל מעל 75, אירועי VT בעבר, מחלת סרטן, BMI>30, טיפול הורמונלי באסטרוגן, אי-ספיקת לב כרונית ואי-ספיקה נשימתית כרונית). נוסף לכך נכללו רק מטופלים שסבלו מהגבלה בינונית לפחות בתנועה (כלומר יכולת תנועה בתוך החדר ועד לשירותים לכל היותר). לא נכללו מטופלים שסבלו מאירועי VT מוכחים, שטופלו בנוגדי קרישה, שסבלו ממחלת כבד או כליות, שהיו בסיכון מוגבר לדמם וכדומה.
המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת ה-enoxaparin טופלה בהזרקה של enoxaparin במינון של 40 מ"ג במהלך האשפוז (6 ימים לפחות), וקבוצת ה-apixaban טופלה במינון של 2.5 מ"ג פעמיים ביום במשך 30 יום. כל אחת מהקבוצות קיבלה טיפול דמה שמדמה את הטיפול שקיבלה הקבוצה השנייה.
התוצאה העיקרית (primary outcome) שנבחנה במחקר הייתה שילוב של מוות כתוצאה מאירוע VT, תסחיף ריאתי וקריש בוורידים העמוקים (DVT) במשך 30 יום. תוצאה משנית הייתה שכיחותם של אותם אירועים במהלך תקופת הטיפול בהזרקה (6 ימים).
בסה"כ נכללו 6,528 משתתפים, ונתונים לצורך הערכת הסיכון היו זמינים לגבי 4,495 מהם. שכיחות כלל אירועי התוצאה העיקרית הייתה 2.71% בקבוצת apixaban לעומת 3.06% בקבוצת enoxaparin, והסיכון היחסי בקבוצת apixaban היה 0.87 (95%CI 0.62-1.23 P=0.44). גם לגבי התוצאה המשנית לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות.
אירועי דמם חמורים ארעו במהלך 30 ימי הטיפול בקרב 0.47% מהמטופלים ב-apixaban לעומת 0.19% מהמטופלים ב-enoxaparin, והסיכון היחסי בקבוצת apixaban היה 2.58 (95%CI 1.02-7.24). לא נמצא הבדל מובהק בשכיחות אירועי דמם רלוונטיים מבחינה קלינית בנוסף לאירועים חמורים, או בשכיחות כלל אירועי הדמם בין שתי הקבוצות.
לא נמצא הבדל מובהק בתמותה בין שתי הקבוצות – שיעור התמותה היה 4.1% בשתיהן.
החוקרים מסכמים כי על פי תוצאות המחקר אין מקום להמלצה על המשך טיפול נוגד קרישה מניעתי ב- apixaban לחולים במחלות קשות לאחר שחרורם מבית החולים. עם זאת, כיוון שברור כי הסיכון לאירועי VT מוגבר גם בתקופה שלאחר השחרור מבית החולים (שיעור אירועים אלו נע בין 3% ל-6% במחקרים השונים), ייתכן כי יש מקום למחקרים נוספים לגבי הערכת סיכון וטיפול בהתאם להערכה.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
