גסטרואנטרולוגיה

מקרה אומפרזול: לא ניתן להחליף בין הפורמולציות

בהערכה רגישה שבחנה ביו-אקוויוולנטיות בשתי פורמולציות של אומפרזול, נמצא כי אומפרדקס אינו ביו-אקוויוולנטי ללוסק

מטרת המחקר הייתה להעריך את הביו-אקוויוולנטיות של שתי פורמולציות בציפוי אנטרי (Enteric Coated) של אומפרזול: לוסק (טבע) - תרופת הייחוס, ואומפרדקס (דקסל) - תרופת המבחן. ההשערה הייתה כי הבדלים בין פורמולציות עשויים להיות בולטים יותר לאחר מתן מנות מרובות, ולפיכך בדיקה לאחר מתן מנות מרובות עשויה לספק הערכה רגישה יותר של הביו-אקוויוולנטיות.

המחקר כלל שני חלקים: ניסוי התמוססות במבחנה (In Vitro) וניסוי זמינות ביולוגית באנשים (In Vivo). הניסוי In Vivo היה ניסוי אקראי, מוצלב, דו-כיווני והשוואתי, והשתתפו בו מתנדבים בריאים לאחר מנה אחת ולאחר מנות מרובות.

ניסוי אקראי: תרופה ללא תווית (אילוסטרציה)

ניסוי אקראי (אילוסטרציה)

40 משתתפים חולקו באופן אקראי וקיבלו את תרופת המבחן או את תרופת הייחוס פעם ביום בבוקר, ונלקחו מהם דגימות דם ביום הראשון וביום החמישי למחקר. בוצעו אנליזות פרמקוקינטיות סטנדרטיות, וניתוח שונות (ANOVA - Analysis of Variance) שימש כדי להשוות את המשתנים, כלוגריתמים, במודל שכלל מושגים של טיפול, נושא ותקופה.

לא אקוויוולנטיים מבחינה תרפויטית
אמנם שני המוצרים עונים על הדרישות הרשמיות שנקבעו על ידי הפרמקופיאה האמריקאית (USP) עבור תכשירים מצופים אנטרית, אך ניסויי ההתמוססות במבחנה גילו הבדלים ניכרים בין שני התכשירים שנבדקו.

פחות מ-10% מתכולת החומר הפעיל ניתנה למיצוי מפורמולציית האומפרדקס אחרי חשיפה מוקדמת ל-pH 3 או 4, בהשוואה ליכולת מיצוי של 90% של החומר הפעיל מפורמולציית הלוסק. ממצאים אלו תואמים לתוצאות של ניסוי הזמינות הביולוגית In Vivo , אשר מהן עולה כי שני המוצרים שונים אחד מהשני – הן בקצב הספיגה והן בשיעור הספיגה לאחר מתן מנה יחידה ולאחר מתן מנות מרובות.

המוצרים כשלו במבחן הביו-אקוויוולנטיות עבור השטח מתחת לעקומת הריכוז בפלסמה-זמן (AUC) ועבור ריכוז מקסימלי של התרופה בפלסמה (Cmax) לאחר מנה יחידה [AUC: יחס תרופת מבחן/תרופת ייחוס 0.85, 90% רווח סמך (0.95-0.76); Cmax: יחס תרופת מבחן/תרופת ייחוס 0.85, 90% רווח סמך (0.95-0.75)], וההבדלים בין הפורמולציות היו אף בולטים יותר אחרי מנות מרובות [AUC: יחס תרופת מבחן/תרופת ייחוס 0.73, 90% רווח סמך (0.83-0.65); Cmax: יחס תרופת מבחן/תרופת ייחוס 0.71, 90% רווח סמך (0.81-0.63)].

החוקרים הסיקו כי מחקרי ביו-אקוויוולנטיות של מעכבי משאבת פרוטונים מצופים אנטרית, צריכים לכלול אלמנטים של מנה יחידה ושל מנות מרובות לצורך קביעה מכרעת. שני מוצרי האומפרזול שנבדקו כשלו בהדגמת ביו-אקוויוולנטיות. בהתבסס על מחקר זה, שני המוצרים אינם יכולים להיחשב אקוויוולנטיים מבחינה תרפויטית או ברי-החלפה.

מקור:

Multiple-Dose Studies can be a More Sensitive Assessment for Bioequivalence than Single-Dose Studies: The Case with Omeprazole: Elkoshi Z. et al., Clinical Drug Investigation. 22(9):585-592, 2002.

נושאים קשורים:  גסטרואנטרולוגיה,  אומפרזול,  ביו אקוויוולנטיות,  ביואקוויוולנטיות,  ביו אקוויוולנטי,  ביואקוויוולנטי,  מחקרים
תגובות