תסחיף ריאתי

DVT ו-PE – לא תמיד אותה מחלה?

מחקר שבחן את גורמי הסיכון ל-DVT ול-PE מצא כי חלק מהגורמים משפיעים במידה שונה על הסיכון לסבול מכל אחד מהמצבים הללו

27.06.2012, 08:17

פקקת וריד עמוק (DVT – deep-vein thrombosis) ותסחיף ריאתי (PE – pulmonary embolism) נחשבים לרוב לשני הביטויים העיקריים של אותה מחלה – פקקת ורידים (VT – venous thrombosis). מחקרים רבים זיהו גורמי סיכון, גנטיים ונרכשים, ל-VT.

לגבי אחד מגורמי הסיכון – factor V Leiden – באופן מפתיע נמצא כי בנוכחותו הסיכון היחסי ל-DVT (בהשוואה לקבוצת ביקורת) הוא 4.5 (95%CI 3.8-5.3), ואילו הסיכון היחסי ל-PE נמוך הרבה יותר (1.7, 95%CI 1.3-2.2). התופעה זכתה לכינוי "factor V Leiden paradox”.

במחקר זה נבחנה השפעתם של גורמי סיכון נוספים על הסיכון ל-DVT ול-PE בנפרד, על מנת לברר אם גם גורמי סיכון נוספים משפיעים במידה שונה על שניהם. הנתונים נאספו מ-40 מחקרים בספרות הרפואית  וממחקר מקרה ביקורת שערכו המחברים בהולנד.

לגבי גורמי סיכון רבים (כגון גיל, גובה, מצב לאחר ניתוח ועוד) נמצא כי ההשפעה לגבי DVT ו-PE דומה. על פי מחקר של ארגון הבריאות העולמי, שימוש בגלולות למניעת היריון מעלה את הסיכון ל-DVT (סיכון יחסי 4.1, 95%CI 2.8-6.1) הרבה יותא מאשר את הסיכון ל-PE (סיכון יחסי 2.5, 95%CI 0.95-6.8).

במחקר שנערך בארה"ב נמצא כי הסיכון היחסי ל-PE במהלך היריון עומד על 0.23 (95%CI -.07-0.71), לעומת סיכון יחסי של 1.9 (95%CI 1.3-2.7) ל-DVT. לאחר הלידה הודגם סיכון יחסי של 7.6 (95%CI 5.5-10.6) ל-DVT וסיכון יחסי של 3.5 (95%CI 2.2-5.6) ל-PE. גם במחקר MEGA נמצא הבדל בסיכון בשני המצבים (סיכון יחסי של 7.8 ל-DVT לעומת 2.3 ל-PE במהלך ההיריון, וסיכונים של 34.4 ו-72.6 בהתאמה לאחר הלידה).

לטענת החוקרים, גם השמנה מגבירה את הסיכון ל-DVT (סיכון יחסי 2.50, 95%CI 2.49-2.51) יותר מאשר את הסיכון ל-PE (סיכון יחסי 2.21, 95%CI 2.20-2.23). פציעה קלה ברגל מגבירה את הסיכון ל-DVT הרבה יותר מאשר את הסיכון ל-PE (הסיכונים היחסיים הם 6.3 ו-2.4 בהתאמה).

בקרב חולי COPD, הסיכון היחסי ל-PE היה 3.2 (95%CI 2.4-4.2) ואילו הסיכון היחסי ל-DVT הוא 1.6 (95%CI 1.2-2.1) במחקר MEGA. במחקר נוסף נמצאו סיכונים יחסיים של 3.6 ו-7.5, בהתאמה. כלומר, המחלה מגבירה את הסיכון ל-PE הרבה יותר מאשר את הסיכון ל-DVT.

בשני מחקרים נמצא כי Sickle cell trait מגבירה את הסיכון ל-PE, אך אינה מגבירה במידה מובהקת את הסיכון ל-DVT.

החוקרים מסכמים כי ניתן להרחיב את ה-factor V Leiden paradox, שכן גם גורמי סיכון נוספים משפיעים במידה שונה על הסיכון ל-DVT לעומת הסיכון ל-PE. גלולות למניעת היריון, היריון והתקופה שאחריו והשמנה – כולם מצבים הקשורים בעלייה בתנגודת ל-APC, קשורים בעלייה גדולה יותר בסיכון ל-DVT מאשר בסיכון ל-PE, כמו גם פציעה מקומית ברגליים. לעומת זאת, מחלות ריאה כרוניות וכן sickle cell trait קשורות בעלייה גדולה יותר בסיכון ל-PE. לפיכך ייתכן שלא בכל המקרים אפשר להתייחס לשני המצבים כשני ביטויים של אותה מחלה, וייתכן שיהיו לכך השלכות קליניות (לדוגמה, מבחינת מאזן הסיכונים בין הסיכון ל-VT לעומת הסיכון בטיפול נוגד קרישה). דרושים מחקרים נוספים על מנת להבהיר את התופעה.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Langevelde et al., Broadening the factor V Leiden paradox: pulmonary embolism and deep-vein thrombosis as two sides of the spectrum, Blood. 2012 Apr 10. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  תסחיף ריאתי,  פקקת ורידים,  פקקת וריד עמוק,  factor V Leiden,  מחקרים
תגובות
 
דר' רוטמן
02.07.2012, 08:14

אני מקווה שמחקרים כמו אלה יביאו לירידה דרסטית בשימוש של אנטיקואגולנטים קוטלי חיי אדם במינונים "טיפוליים".
20 שנה לפחות אני מזהיר מהשימוש המופרז של נוגדי הקרישה בסביבתי אך לא יכולתי לעצור את התופעה.