מעט ידוע לגבי ההשפעה שיש להפסקת הטיפול באספירין במינון נמוך אחרי דימום מכיב פפטי על תמותת חולים או על אירועים קרדיווסקולאריים חריפים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו ניסוי קוהורט רטרוספקטיבי, תוך שימוש בנתונים מחולים שטופלו באספירין במינון נמוך וקיבלו טיפול לכיבים פפטיים מדממים בין 2007 ל-2010 בבית החולים קרולינסקה בשטוקהולם, שבדיה.
החוקרים השתמשו במודל של רגרסיה רבת משתנים של קוקס לשם התאמה עבור ערפלנים פוטנציאליים וניתוח קשרים בין הפסקת הטיפול באספירין במינון נמוך בעת השחרור מבית החולים לבין תמותה ואירועים קרדיווסקולאריים חריפים.
מתוך 118 חולים שקיבלו טיפול באספירין במינון נמוך, אצל 47 חולים הטיפול הופסק (40%). במהלך חציון מעקב של שנתיים, אחרי שחרור מבית החולים, 44 מתוך 118 חולים (37%) נפטרו או לקו באירועים קרדיווסקולאריים חריפים.
אחרי התאמה לערפלנים, אצל חולים שסבלו ממחלות רקע קרדיווסקולאריות, שהפסיקו את הטיפול באספירין במינון נמוך, נראתה עלייה של כמעט פי 7 בסיכון לתמותה או לאירועים קדיווסקולאריים חריפים (יחס סיכון, 6.9; 95%ICI, 1.4–34.8) בהשוואה לחולים שהמשיכו את הטיפול בששת החודשים הראשונים של תקופת המעקב. קשר דומה לא נמצא בקרב חולים שלא סבלו ממחלות רקע קרדיווסקולאריות בתחילת הניסוי.
החוקרים הסיקו כי בקרב חולים במחלה קרדיווסקולארית, הפסקת טיפול באספירין במינון נמוך אחרי דימום כתוצאה מכיב פפטי, מעלה את הסיכון לתמותה ולאירועים קרדיווסקולאריים חריפים בכמעט פי-7.
מקור: