חדשות

פרופ' יהודה שינפלד: "רופא חוקר - זן נדיר שהולך ונעלם"

שיחה על מצב הרפואה הפנימית עם עורך "הרפואה" פרופסור יהודה שינפלד, לרגל קבלת "אות מפעל חיים", מטעם האיגוד לרפואה פנימית

"הקושי של הרופאים הפנימאים כיום לעסוק ברפואה ובמקביל גם במחקר הקליני, הוביל להיעלמותו של זן נדיר במקצוע הרפואי – רופא חוקר, ויש לכך השלכות רחבות היקף, ולא חיוביות. המצב הזה משליך על הפן האקדמי ובאיזשהו מקום גם על הביקורת בעת הטיפול הרפואי עצמו", כך אומר  פרופסור יהודה שינפלד, בריאיון מיוחד ל"דוקטוקס אונלי".  לרגל קבלת"אות מפעל חיים" מטעם האיגוד לרפואה פנימית ב-5 בדצמבר.

פרופסור יהודה שינפלד בהרצאה

פרופסור יהודה שינפלד בהרצאה

- כיצד בא הדבר לידי ביטוי?
"הרופא-החוקר קורא הרבה יותר, כותב ומלמד. ומי שאיננו עוסק גם במחקר - מטבע הדברים קורא פחות וכותב הרבה פחות. יכולתם של רופאים ללמד במחלקה הפנימית את הדור הבא, מוגבלת ומצומצמת בזמן. התוצאה: חלק נכבד מהלימוד נעשה על ידי המתמחים באופן עצמאי. בעיניי זו בעיה".

- עד כמה מרכזית, בעיניך, הרפואה הפנימית?
"היא מקצוע הבסיס, הציר שסביבו נע כל בית החולים. אחת הבעיות הניכרות בתחום הזה, היא שמעט מאוד השתנה ברפואה הפנימית, כמקצוע, אך חלו לא מעט שינויים במחלקות הפנימיות".

- אילו שינויים?
"משך האשפוז התקצר באופן מרשים. כאשר אני התחלתי לעסוק ברפואה פנימית ואחר-כך לנהל במשך 27 שנים מחלקות פנימיות בסורוקה ובשיבא, חולים שכבו במחלקות שבועות, עד להגעה לאבחון מחלתם ולטיפול המרפא, או המדכא, של מחלתם. כיום משך האשפוז הממוצע במחלקה פנימית עומד על 4-3 ימים בלבד. הדבר הזה התאפשר משום שאמצעי האבחון המהיר השתכללו מאוד. השימוש ב-CT וב-MRI מונע ניתוחים שנחשבו בימים ההם להכרחיים. מופעלים גם אמצעי אבחון אחרים חדשים ומשוכללים. החולים השוכבים במחלקה, כאשר לא מתבצע אבחון אמבולטורי – הם הקשים יותר. מחלקה פנימית היום היא למעשה מיני יחידת טיפול נמרץ. מספר המונשמים הנמצאים במחלקה הזאת כיום גדול יותר מבעבר".

- כיצד משפיעה התארכות משך החיים על הרפואה הפנימית?
"בלי כל ספק – השפעתה גדולה מאוד. מאז שהתחלתי לעסוק ברפואה פנימית התארכו החיים ב-20-10 שנים. אני זוכר שכרופא צעיר הצגתי לפני מורי חולה בן 55 שהגיע למחלקה כחולה קשיש. היום, כאשר מגיע חולה בן 75 והוא צלול ומתפקד, הוא מוצג לפנינו כחולה צעיר".

- אבל יש בעיה לא פשוטה עם החולים המבוגרים והקשישים...
"כן. החולים עצמם יותר קשישים, ואלו גם החולים היותר קשים - וקבוצה זו באוכלוסיית החולים, היא זו שגורמת לעומסי היתר במחלקות הפנימיות. הם אלו שמהווים בעיה סיעודית נוספת: מצד אחד עולה השאלה היכן לאשפזם, כאשר אינם חוזרים לבתיהם, ומנגד מצבם לא מתיר להמשיך אם אשפוזם במחלקה הפנימית".

- מהי הבעיה האקוטית בעיניך במחלקה פנימית בישראל של סוף 2012?
"חד וחלק: מספר המיטות לא גדל כפי שצריך היה לגדול נוכח הגידול באוכלוסייה בכלל, ובוודאי שגם לא גדל מספר התקנים לרופאים".

- האם המצב הזה משפיע על החלטתם של רופאים צעירים אם להתמחות ברפואה פנימית או לא?
"בוודאי. מספר הרופאים הפונים להתמחות ברפואה פנימית קטן. אלו שבוחרים בכך ניחנים לדעתי באידיאליזציה מוגברת של המקצוע. על פי רוב, בתום ההתמחות הם צפויים לפנות למקצועות-על שבסיסם רפואה פנימית, תוך חיפוש כיוונים אחרים. מעט מדי רופאים נשארים במחלקה הפנימית וממשיכים כרופאים בכירים בה, כסגנים וכמנהלי מחלקות. זו התוצאה של כל מה שציינתי כאן קודם לכן".

-האם אפשר לתקן את המצב הזה?
אפשר, ויש צורך לשנות את כל המבנה של מערכת הבריאות הציבורית. מה שהובטח עשרות פעמים בהקשר הזה – לא בוצע. יש לשפר את תנאי העבודה של הרופאים הפנימאים באופן חריג לעומת הנדרש למחלקות אחרות, ובאופן חד וברור יש לאפשר להם זמן חופשי גם למחקר, לקריאה ולכתיבה. הם יהיו אז רופאים פנימאים טובים יותר".

נושאים קשורים:  חדשות,  פרופסור יהודה שינפלד,  רופא חוקר
תגובות
 
רופא
17.12.2012, 00:46

פרופ׳ שיינפלד הנכבד,
1. לציבור ולרופאים מגיעים גם רופאי עיניים, כירורגים, רופאי נשים, עור, רופאי דימות, נוירולוגים, רופאי ילדים וכיוצ״ב טובים, חוקרים, מלמדים, קוראים וכותבים.

2. ישנו זילות ברור של המחקר לפרסום שכולו מכוון להתקדמות אקדמית וערכו המדעי נמוך עד לא קיים. בהקשר זה עדיפים בהרבה הרופאים המטפלים במטופלים באופן מסור וקוראים הרבה, מאשר אלו שבורחים מהמחלקות כדי לכתוב הרבה... למובילי הדרך בתחום הזה, הגם שחלק ממגמה עולמית, מקום של כבוד ברעה החולה הזו. אתה ואחרים הם מובילים ועליכם לשנות את המצב ולהביע עמדה ולעשות מעשים התומכים ברופאים המוערכים על ידי מטופליהם ועימיתיהם, ברופאים הקוראים והמשכילים, ברופאים שהינם קלינאים יוצאי דופן ולא ברופאים המקושרים, המפרסמים וכותבי הצללים למיניהם.
כאלה אלה לא חסרים לצערי. ומבלי להכיר את עשייתך הרבה, אני בטוח שגם יצאו תחת ידיך. במקום בו אתה מלין ומסמן את התופעה שציינת עליך לסמן גם את התופעה השנייה המסאבת את המקצוע. ראוי שיתקיים על כך דיון כן, אמיתי וביקורתי.

רופא
17.12.2012, 21:10

מסכים עם כל מילה!!

סטודנט
28.08.2013, 01:55

מסכים לגמרי.
המרוץ אחרי MD + PHD + פירסומים + מחקרים, משכיח מאיתנו את הסיבה האמיתית שבגינה אנו כאן: לטפל בחולים.
אני מציע כי מי שמעוניין לחקור - יהיה חוקר אך לא ירקוד על שתי החתונות.

יוסי
17.12.2012, 18:57

הכותרת צריכה למעשה להיות - "רופא חוקר , זן פרזיטי שמשאיר את העבודה לעמיתים שלו , הולך ונעלם".
השילוב אולי מתאים למאה ה 19 אבל רופא שמתעסק במחקר בצורה משמעותית בד"כ עובד פחות ימי קליניקה ומשאיר את העבודה לחברים שלו (כמובן אם צריך הוא ישתמש בנתוני מטופלים שהוא לא מכיר בכלל). האפשרות השנייה היא שיש לו מספיק כסף וקרנות להחזיק מישהו שיחקור בשמו.
מעשית לא ניתן לשלב את שני התחומים.
אז מה הפתרון ? שילוב של רופאים (שעובדים במשרה מלאה) וחוקרים בקבוצות מחקר משותפות.

דר'
18.12.2012, 11:39

אולי הדור הולך ונעלם, אבל למרבה הצער יהודה שיינפלד עדיין חי וקיים במערכת, ועוד מקבל פרס על מפעל-חיים...

אחות
20.12.2012, 14:06

אכן זו רופאים שהולך ונעלם....בשעות העבודה להמון נסיעות לכינוסים בחו"ל, למשרד לכתוב מאות מאמרים, ולרמת גן להתעסק עם עריכת העיתונים. שנים אחדות עבדתי בשיבא ושמעתי חברות למקצוע מתלוננות על מחלקה פנימית ללא בוס. חבל, חבל, שהרצון לעשות קריירה אקרמית ולקטוף פרסים ותארים בא על חשבון היחס החם והאישי לחולה המאושפז.