חדשות

מחקר ישראלי: הנושא המלחיץ ביותר עבור אונקולוגים - שיחה על מוות

המחקר, המוגדר כראשון מסוגו, בוצע בידי צוות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף קבוצה של רופאים אונקולוגים בקנדה

מחקר שבוצע בידי צוות מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ופורסם השבוע במהדורה המקוונת של ה-Journal of Oncology Practice מגלה, כי לאונקולוגים יש קשיי תקשורת עם מטופליהם בבואם לשוחח עמם על מוות. נושא זה הוגדר בידי הרופאים האונקולוגיים כסוגיה המלחיצה ביותר בעבודתם.

את המאמר המסכם את עבודת המחקר כתבה פרופסור ליאת גרנק (Leeat Granek). גרנק ציינה כי חרף העובדה שנושא זה הוא מרכיב חשוב בעבודת האונקולוגים, הם אינם מקבלים לקראתו אלא אימון מצומצם במהלך הכשרתם כרופאים. רבים אינם מתקשרים היטב בנושא זה עם מטופליהם החולים בסרטן.

המחקר שבו שותפו בנוסף לישראלים גם רופאים אונקולוגים בשלושה בתי חולים בקנדה, כלל ראיונות עם רופאים על השאלה אילו קשיים הם מוצאים בעבודתם ומה הם סבורים שעשו באופן נכון ומועיל בעבודה עם החולים הנוטים למות.

ככל הידוע זה מחקר ראשון מסוגו שנעשה אי פעם כדי לברר את סוגית התקשורת בנושא כה רגיש בין רופאים למטופליהם, ציינה מובילת המחקר פרופסור גרנק.

פרופסור גרנק מסרה, כי "מה שמייחד את המחקר שלנו זו העובדה שהצלחנו 'להיכנס למוחם' של האונקולוגים, כדי להבין כיצד הם תופסים את מטרות התקשורת היעילה שהם אמורים לקיים עם חולים במצב קשה מאד, נוטים למות, בדבר סוף החיים וכן מה גורם לקושי עבור הרופאים להשיג מטרות אלו".

מניתוח התשובות של הרופאים עלה כי קיים מתח בין התפיסה של הרופאים לגבי מה שהם מגדירים כתקשורת טובה עם החולים לבין האסטרטגיות שהם נוקטים ומנגד החסמים והמכשולים שניצבים לפניהם.

החוקרים מצאו כי אסטרטגיות התקשורת היעילות ביותר שעל אונקולוגים לנקוט מול מטופליהם הנוטים למות הן הפגנת פתיחות וכנות בדו-שיח. כמו כן, רצוי לקיים שיחות מתמשכות כבר משלב מוקדם בקשר רופא-חולה לגבי מטרות הטיפול שיינתן, ולאזן בין תקווה למציאות לגבי סוף החיים.

החסמים והמכשולים שבהם נתקל הרופא קשורים בשלושה תחומים: הרופא עצמו, החולה והמוסד הרפואי. הגורמים הנוגעים לרופא כוללים קשיים הכרוכים בטיפול ובהשגחה הפליאטיבית, חוסר-נוחות מצד הצוות המטפל לדון בנושאים כמו גסיסה ומוות. אי נכונות לקבל את כורח המציאות של קיום המוות או הכישלון של הטיפול. חוסר ניסיון וחסר חונכות.

הגורמים הקשורים בחולה הם: אי רצון של החולה ו/או משפחתו לדבר על סוף החיים, מחסומים הקשורים בשפה או הגיל הצעיר של החולה.

הגורמים המוסדיים הם: סטיגמות הסובבות את הטיפול הפליאטיבי, היעדר פרוטוקול שיעסוק בסוגיות סוף החיים, והיעדר אימון מתאים לאונקולוגים כדי להדריכם כיצד לדבר על נושאים אלו עם החולים.

נושאים קשורים:  חדשות,  יחסי רופא חולה,  אוניברסיטת בן גוריון,  חולים סופניים
תגובות
 
רון אבני
06.06.2013, 14:14

יפה מאד. מחפש קישור באנגלית למחקר/תמצית המחקר