סוכרת סוג 2

עיכוב דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP-4) במטופלים עם סוכרת מסוג 2 המטופלים בסיטהגליפטין, וילדהגליפטין או סקסהגליפטין

סיטהגליפטין 100 מ"ג (ג'נוביה) ליום מספק עיכוב DPP-4 גדול יותר באופן מובהק מאשר סקסהגילפטין או וילדהגליפטין פעם ביום, ועיכוב דומה בר השוואה המתקבל ע"י וילדהגליפטין פעמיים ביום

10.12.2013, 09:00

הקדמה:
סקסהגליפטין, סיטהגליפטין ווילדהגליפטין הינם מעכבי דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP-4) המאושרים לשימוש במטופלים עם סוכרת מסוג 2. במחקר הנוכחי , שתוכנן בשיטת מעבר בין קבוצות (crossover), בוצעה השוואה של רמת השפל של עיכוב DPP-4 באמצעות התרופות הנ"ל, בעוקבה של מטופלים עם סוכרת מסוג 2.

שיטות:
מחקר אקראי, מבוקר אינבו (פלצבו), פתוח תוויות, בעל 5 תקופות טיפול נפרדות שכללו מעבר בין קבוצות הטיפול עבור כל אחד מהנבדקים.

המטופלים שהשתתפו במחקר היו בגילאי 18-65 שנים, ללא טיפול קודם או עם טיפול קודם אנטי-היפרגליקמי שהופסק לפחות 6/12 שבועות קודם למחקר (כתלות בסוג הטיפול), והיו בעלי רמת המוגלובין מסוכרר A1c שבין 6.5-10 אחוז. בתקופות טיפול נפרדות , קיבלו המטופלים סקסגליפטין במינון 5 מ"ג פעם ביום, סיטגליפטין במינון 100 מ"ג פעם ביום, וילדהגליפטין במינון 50 מ"ג פעם ביום, וילדהגליפטין במינון 50 מ"ג פעמיים ביום, או אינבו. כל תקופת טיפול ארכה 5 ימים.

נקודת הסיום העיקרית היתה רמת עיכוב DPP-4 בשפל, אשר נמדדה יממה לאחר מנת הבוקר של היום החמישי לטיפול והושוותה לזו אשר נמדדה באותה תקופה טרם הטיפול. הרמה נותחה באמצעות מודל לינארי משולב-השפעות (linear mixed-effects model).

תוצאות:
ממוצע (טווח) רמת המוגלובין מסוכרר A1c התחלתי היה 7.4 אחוז (6.4-9 אחוז; N=22).שיעור הריבועים הפוחתים (least-squares) של ממוצע עיכוב DPP-4 היה 73.5 אחוז לאחר הטיפול אחת ליום בסקסהגליפטין 5 מ"ג, 91.7 אחוז לאחר הטיפול בסיטהגליפטין אחת ליום 100 מ"ג, 28.9 אחוז לאחר וילדהגליפטין 50 מ"ג פעם ביום, 90.6 אחוז לאחר וילדהגליפטין 50 מ"ג פעמיים ביום ו-3.5 אחוז לאחר אינבו.

במטופלים שטופלו בסיטגליפטין 100 מ"ג, ההבדל בממוצע שיעור הריבועים הפוחתים של עיכוב DPP-4 היה גדול יותר ב-18.2% מאשר זה של סקסהגליפטין (p<0.001, 62.9%) גדול מבקבוצת הוילדהגליפטין במינון 50 מ"ג פעם ביום (p<0.001, 1.1%) גדול מבקבוצת הוילדהגליפטין במינון 50 מ"ג פעמיים ביום (p=0.128) וגדול ב-87.8% מבקבוצת האינבו (p<0.001).

ממוצע עיכוב DPP-4 היה קרוב למקסימלי בתוך 12 שעות לאחר נטילת הטיפול, ללא קשר לסוג הטיפול. לכן, החוקרים סבורים שהשוואות אלה בין הטיפולים משקפות את ההבדלים במשך הפעולה שלהם. תופעות הלוואי שדווחו במהלך המחקר היו חולפות וקלות אובינוניות בעוצמתן.

מסקנות:

מסקנת החוקריםהיא שסיטהגליפטין 100 מ"ג (ג'נוביה) ליוםמספק עיכוב DPP-4 גדול יותר באופן מובהק מאשר סקסהגילפטין או וילדהגליפטין פעם ביום, ועיכוב דומה בר השוואה המתקבל ע"י וילדהגליפטין פעמיים ביום.

מקור:
Dipeptidyl Peptidase-4 Inhibition in Patients with Type 2 Diabetes Treated with Saxagliptin, Sitagliptin, or Vildagliptin. Tatosian DA, Guo Y, Schaeffer AK, Gaibu N, Popa S, Stoch A, Langdon RB, Kauh EA.Diabetes Ther. 2013 Oct 26. [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  סוכרת סוג 2,  עכבי דיפפטידיל פפטידאז-4,  סיטהגליפטין,  DPP-4,  סקסהגליפטין,  וילדהגליפטין,  מחקרים
תגובות