מחקרים קודמים הראו היארעות גבוהה יותר של סרטנים מסוימים בקרב נשאי HIV, ובעיקר באלו הקשורים בזיהומים, כמו סרטן בכבד או בצוואר הרחם, ואלו הקשורים באורח חיים, כמו סרטן ריאות. אולם לא לגמרי ברור אם ישנה תמותה גבוהה יותר בקרב נשאים לאחר שאובחנו כחולי סרטן יחסית לאנשים לא נשאים.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו ברישומים מחמישה משרדי רישום גדולים של סרטן והשוו שיעורי הישרדות לגבי 14 סוגי סרטן; חלל הפה והלוע, קולון או רקטום, אנוס, כבד, לבלב, בית הקול (לרינקס), ריאות, מלנומה, שד, צוואר רחם, ערמונית, כליות ואגן, לימפומה הודג'קינס, ו- diffuse B-Cell לימפומה.
ב-9 מתוך 14 הסוגים, נשאי HIV היו בסיכון גבוה יותר לתמותה. הסיכון היחסי המוגבר לתמותה היה הגבוה ביותר לגבי סרטן שד: כמעט פי שלושה. גברים עם HIV היו בסיכון מוגבר של 80% למות מסרטן ערמונית. ונשאי HIV היו בסיכון של 25% יותר למות מסרטן ריאות. בסרטן האנוס, שבו נשאי HIV נמצאים בסיכון מוגבר לחלות, לא נמצאה תמותה מוגברת יחסית ללא נשאים.
החוקרים סיכמו, כי דרוש מחקר נוסף על מנת להבין את הסיבות להבדלים. בין השאר, אם הסיכון המוגבר לתמותה נובע מכך שלנשאי HIV יש פחות גישה לטיפול רפואי, אם הם מאובחנים בשלבים מאוחרים יותר של המחלה, או שיש גם השפעה ישירה של הווירוס על התפתחות המחלה.
לקריאה נוספת לחצו כאן
ערכה: ד"ר שירי אלפרט