מחקר DIGAMI 1 נערך בשוודיה בין השנים 1990-1993. במחקר הפרוספקטיבי חולקו רנדומלית חולים שעברו התקף לב והיו היפרגליקמים (עם או ללא אבחנה של סוכרת טרם התקף הלב) לקבלת טיפול אינטנסיבי באינסולין לאיזון ערכי הסוכר או טיפול סטנדרטי בתוך 24 שעות מהתקף הלב. תוצאות ראשוניות מהמחקר הראו תועלת, כולל לגבי הישרדות, בקבוצה שטופלה באינסולין. כעת מפרסמים החוקרים ממצאים ממעקב של 20 שנה.
עוד בעניין דומה
306 חולים קיבלו טיפול באינסולין לעומת 314 בקבוצת הביקורת. הטיפול האינטנסיבי באינסולין כלל עירוי של אינסולין-גלוקוז למשך 24 שעות לפחות, ולאחר מכן הוזרק לחולים אינסולין בתדירות של 4 פעמים ביום למשך שלושה חודשים לכל הפחות.
במשך מעקב ממוצע של 7.3 שנים, מתו 89% מהמשתתפים בקבוצת הניסוי לעומת 91% מהמשתתפים שמתו בקבוצת הביקורת. משך ההישרדות החציוני עמד על 7 שנים בקבוצת הניסוי לעומת 4.7 שנים בביקורת (שיעור סיכון [HR]י; 0.83, רווח בר סמך 95%; 0.70-0.98; P=0.027).
החוקרים, שמומנו על ידי הקרן השבדית ללב-ריאה, מסכמים כי טיפול אינטנסיבי לאיזון גלוקוז, המבוסס על אינסולין, הוכח כמאריך חיים בחולים סוכרתיים היפרגליקמיים שעברו התקף לב, גם לאחר מעקב ממושך.
יתכן כי היום, עם הטיפולים העדכניים להורדת כולסטרול ואיזון לחץ דם, תהיה השפעה פחות משמעותית לאיזון אינטנסיבי של גלוקוז, אך עדיין יש לטיפול זה מקום חשוב.
מומחים שהגיבו למחקר זה טענו שהוא אינו רלוונטי, לאור טיפולים שזמינים כיום ולא היו זמינים לפני 20 שנים, וכי השפעתו לפרקטיקה הנהוגה היום מעטה. עוד נטען, כי ייתכן שהאפקט שנצפה אינו בשל השפעה מיטיבה של אינסולין, כי אם בשל טיפול שהחמיר את התוצאות בקבוצת הביקורת (לקריאה נוספת לחצו כאן).
ערכה: ד"ר שירי אלפרט