חדשות

רופא משפחה אמריקאי מספר על יומן פטירות המטופלים שהוא מנהל

ד"ר ג'ון שומן, רופא משפחה כתב בבלוג כי הוא דואג לרשום את פרטי כל אחד ממטופליו שנפטרו; "רופאים לא מרבים לדבר על מוות"

ד"ר ג'ון הנינג שומן (Schumann), רופא משפחה ורפואה ראשונית בטולסה שבמדינת אוקלהומה חשף באחרונה בבלוג שלו, כי הוא מנהל כבר שנים רבות "יומן פטירות" – רישום כל החולים שבהם טיפל ושהלכו לעולמם. ד"ר שומן, המלמד גם בבית הספר לרפואה קהילתית של אוניברסיטת אוקלוהומה, סיפר על כך גם בתוכנית רדיו מקומית.

"רופאים מדברים על מוות לעתים נדירות", כתב, "בעיקר משום שהם עסוקים בניסיון לעזור לאנשים ולהאריך את חייהם. מוות הוא נושא שלא אוהבים לדון בו. לעתים קרובות, המוות נחשב לכישלון, אך לא צריך להתייחס אליו כך. המוות הוא חלק ממחזור החיים של כולנו".

ד"ר שומן סיפר, כי לאחר שעבד שנים רבות בבתי חולים "אני כבר פוחד פחות מהמוות מכפי שהייתי בעבר. לעתים יש בו ברכה, כאשר רואים מטופלים סובלים בטיפולים רפואיים בלתי אנושיים ובלתי יעילים שניתנים להם". הוא החל לנהל את "יומן הפטירות" של מטופליו ברישום שנעשה בעט, בפנקס קטן מיוחד לתכלית הזאת, ועתה במחשבו. "זה חלק מהפרקטיקה שלי. אני מכנה זאת נקרולוגיה", אמר.

מדי שנה, סיפר, מצטרפים לרישום 5-4 מטופלים שעליהם היה אחראי כרופא. הרישום כולל את שמותיהם, תאריך הפטירה ופרטים על המחלה וסיבת המוות. "לעתים אני חוזר ומעיין ביומן והשמות מזכירים לי את האנשים שהיו קרובים אלי – אבל גם את אלו מבין המטופלים שעודם כאן", אמר.

רבים מהמטופלים שנפטרו היו בטיפולו במשך שנים רבות, "והייתי מעורב במאמץ להשאירם בחיים עד נשמתם האחרונה". אבל היו גם כאלו "שהגיחו כמטאורים לפרקטיקה הרפואית שלי והיו בהשגחת רופאים מומחים נוספים".

בבלוג הוא מתאר שני מקרים לדוגמא. חולה באמצע שנות ה-60 עם סרטן ערמונית גרורתי שהתפשט לתוך עצמותיו. הוא טופל בהורמונים "להרעבת הסרטן שלו" והוא חי במשך למעלה מעשור מאז שאובחן, עד שהסרטן נעשה עמיד לטיפול ואז הוא מת. "משפחתו, הרופאים האונקולוגים ואנוכי ראינו בכך ניצחון הרפואה כיוון שהאריך חיים מעבר למצופה".

מקרה אחר שאותו הוא מתאר נוגע לאשה צעירה שהגיעה אליו לראשונה משום שבן-זוגה הכה אותה. "נתתי לה את מספר הטלפון של המקלט לנשים מוכות שם תוכל לקבל סיוע משפטי וגם הגנה". משטרת העיר הודיעה לד"ר שומן כי גופתה של אותה צעירה נמצאה כשהיתה בת 34.

"זיכרונות זה מה שעושה אותנו אנושיים", כתב עוד ד"ר שומן. משיחות שקיים עם עמיתים למקצוע הרפואה, ציין, "למדתי כי לכמעט כולם יש זיכרונות על המטופלים שהלכו לעולמם - אבל רק מעטים מאוד, אם בכלל, מנהלים רישום לגביהם כחלק בלתי נפרד, ממש הרגל פורמאלי שסיגלו לעצמם, כמו כל שאר פעולות הרישום שהם מבצעים".

את ההשראה למהלך הזה שאימץ לעצמו קיבל מעמיתו ד"ר אדם סיפו (Cifu) פנימאי כמוהו שהתמחה עמו באוניברסיטת שיקגו. ד"ר סיפו החל לנהל יומן דומה ב-1995, "כאשר המטופל הראשון נפטר כתוצאה מסיבוכי HIV, צירפתי כמה משפטים לגבי סיבת המוות ופרטים אחרים לגבי מחלתו, מעין 'אפיטף רפואי", ציטט ד"ר שומן את ד"ר סיפו. "כל רישום שכזה הוא עבורי לא רק תזכורת, אלא נושא-לימוד פוטנציאלי", הסביר.

נושאים קשורים:  חדשות,  מוות,  יחסי רופא חולה,  בלוג,  יומן רפואי,  נסיבות מוות
תגובות