כולסטרול הינו גורם הסיכון המרכזי למחלות לב, שבץ מוחי וכלי דם, שהינן גורם התחלואה והתמותה העיקרי בעולם המערבי ובישראל בנשים ובגברים. כמחצית ממקרי המוות בעולם המערבי נגרמים כתוצאה ממחלות לב. עם הצטברות הידע הרפואי בתחום טרשת העורקים, גוברת ההכרה בחשיבות הטיפול ביתר כולסטרול להפחתה בתחלואה ותמותה אשר מקורם במערכת הקרדיווסקולארית.

לתרופות ממשפחת הסטטינים מקום חשוב ביותר במניעה ובטיפול במחלות לב טרשתיות. סטטינים הוכחו כיעילים בהורדת תחלואה ותמותה בחולים עם אוטם שריר הלב, כולל ירידה בשיעור האוטמים החוזרים בשריר הלב, ירידה בצורך בניתוח מעקפים כליליים, ירידה בצורך בביצוע צנתר בלון, ירידה בשיעור השבץ המוחי וכן בתמותה הלבבית ובתמותה הכוללת.

למרות תכונות חשובות אלה, עדיין השימוש בסטטינים בחולי הלב נמוך למדי ונע בין 30%-60% בלבד, הן באירופה, בארה"ב ואף בישראל. נכון שבשנים האחרונות יותר חולים המשתחררים ממחלקות הלב מקבלים מרשמים לתכשירים להורדת שומני הדם, אולם עדיין קיים פער גדול בין הפרסומים המדעיים לבין הביצוע בשטח.

מסיבה לא ברורה קיימת נטיה בקהילה להוריד את מינון הסטטינים שנקבע לחולים המשוחררים ממחלקות הלב כחודש חודשיים אחרי האשפוז

אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שחולים המשתחררים ממחלקות האישפוז בישראל, בעיקר ממכוני הלב, נשלחים עם המלצה למינונים גבוהים של סטטינים (ליפיטור 80 מ"ג או קרסטור 40 מ"ג ליום), אולם מסיבה לא ברורה קיימת נטיה בקהילה להוריד את המינון כחודש חודשיים אחרי האשפוז – וזאת ללא ביסוס עובדתי.

ההנחיות לטיפול בשומני הדם של האיגודים האמריקאים מנובמבר 2013 ממליצות על טיפול במינון מקסימלי (ליפיטור 80 מ"ג או קרסטור 40 מ"ג ליום) לכל החיים אחרי אירוע לב ולהוריד מינון רק אם קיימת אי סבילות למינון הגבוה. ההמלצות של האיגודים האירופאים הן לטפל עם יעד מטרה להוריד את השומן "הרע" (LDL) מתחת לערך של 70 מ"ג/ד"ל.

אולם המציאות מראה, שחולים לא מעטים בקהילה מטופלים במינונים נמוכים יחסית של סטטינים (ליפיטור 20-40 מ"ג ליום, קרסטור 10-20 מ"ג ליום, סימבסטטין 20-40 מ"ג ליום).

אחת הסיבות השכיחות להורדת מינון הסטטינים הינה החשש שהתרופות אלה מעלות את הסיכון לתופעות לוואי, ביחוד כאבי שרירים. כל המחקרים הגדולים והמבוקרים היטב בשני העשורים האחרונים עם סטטינים מול אינבו (כשהחוקר והמטופל לא ידעו מי מקבל את הסטטינים ומי אינבו) הראו שלסטטינים ולאינבו אותו שיעור של תופעות לוואי. עם זאת, ב"עולם האמיתי" הסטטינים קיבלו תווית של מעלים שכיחות של כאבי שרירים ופגיעה בתפקודי כבד, למרות, שמחקרים מבוקרים היטב, כאמור, לא הראו זאת.

מאמר שפורסם לאחרונה בעיתון האיגוד הקרדיולוגי האירופאי שאל באיזה שיעור מהחולים הנוטלים סטטינים ומתלוננים על תופעות לוואי, התופעות אכן נגרמות מהסטטינים. החוקרים ניתחו 14 מחקרים פרוספקטיבים ומבוקרים היטב, בהם ניתנו הסטטינים למניעה ראשונית (עם 46,262 משתתפים). במחקרים נמצאה עלייה של 0.5% בשכיחות אבסולוטית לסוכרת וירידה בתמותה של 0.5%,. ב-15 מחקרים בהם הסטטינים ניתנו למניעה שניונית (עם 37,618 משתתפים), נמצאה ירידה אבסולוטית בתמותה של 1.4%. החוקרים מדווחים, שרק מיעוט הסימפטומים שדווח אצל אלה שנטלו סטטינים אכן נגרם מהסטטינים, ושכיחות ההופעה אצל אלה שנטלו אינבו היה זהה.

עלינו כרופאים מוטלת האחריות של דיווח אמיתי לחולים על כל תופעות הלוואי הצפויות של הסטטינים, אולם עלינו גם להדגיש ששכיחות תופעות הלוואי מסטטינים אינו שונה בהשוואה לפלצבו

אם כך, נשאלת השאלה, מדוע לא כל חולי הלב מטופלים בסטטינים ומדוע אלה שמטופלים בסטטינים לרוב לא מטופלים במינונים אופטימלים לפי הנחיות האיגודים המקצועיים?

קרוב לוודאי שסיבה לכך נעוצה מפרסומים שליליים בתקשורת האינטרנטית והכתובה. לא מזמן פורסמה תכנית באחד מערוצי הטלוויזיה בישראל שבה המרואיינים (ביניהם אף לא נציג אחד מהאיגודים הרפואיים המקצועיים בישראל) סיפרו על "נזקים" כביכול שגורמים הסטטינים, ועל כך שהסטטינים אינם מפחיתים מחלות לב כפי שהאיגודים המקצועיים מדווחים.

תכנית זו עשתה נזק קשה ביותר למאמצי הרופאים בישראל להפיץ את השימוש המושכל בסטטינים בקרב החולים. יתר על כן, ולצערי, משרד הבריאות לא הסכים, למרות פנייתי, לפרסם ברבים הסתייגות לתוכנית זו שגם הפכה ל"ויראלית" ברשתות החברתיות ובאינטרנט.

חולים רבים, לצערי, הפסיקו את נטילת הסטטינים לאור סרטון זה תוך פגיעה פוטנציאלית בבריאותם. בתחילת דצמבר השנה פורסם בביטאון הקרדיולוגי האירופאי מאמר שסקר 674,000 משתתפים מדנמרק מעל לגיל 40 שנה. המאמר מצביע שכ-9% מהמשתתפים אינם ממלאים שוב את המרשמים לנטילת הסטטינים, לרוב בשל השפעה שלילית של התקשורת בנושא הסטטינים.

מאלה שהפסיקו נטילת הסטטינים, הסיכון לפתח אוטם שריר הלב עלה ב-26% והסיכון למוות עלה ב-18% בהשוואה לאלה שהמשיכו נטילה של הסטטינים. לתקשורת (עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, רשתות חברתיות) השפעה רבה על החולים ועל כן עלינו הרופאים והאיגודים המקצועיים לבחון היטב הסיבות שבגינן החולים שלנו אינם מקבלים או פסיקים טיפול בסטטינים.

בעידן המודרני, חלק גדול מהחולים מבצע סקירה באינטרנט לגבי כל המלצה רפואית. פרופ' סטיבן ניסן מהקליבלנד קליניק נשאל בסוגיה זו והשיב: "הקלדה ב'גוגל' על "יעילות סטטינים" מעלה 1,140,000 מאמרים בעוד שהקלדה על 'תופעות לוואי של סטטינים' מעלה 6,480,000 מאמרים". מוסיף הרופא הנכבד: "חולים המגיעים למרפאתי ששומעים ממני שיש להם כולסטרול גבוה ואני רוצה לתת להם טיפול עם סטטינים, מסרבים לנוכח מידע זה המופץ בתקשורת".

עלינו כרופאים מוטלת האחריות של דיווח אמיתי לחולים על כל תופעות הלוואי הצפויות של הסטטינים, אולם עלינו גם להדגיש ששכיחות תופעות הלוואי מסטטינים אינו שונה בהשוואה לפלצבו כפי שנצפה במחקרים המבוקרים היטב. בנוסף, חובה עלינו להציג לחולים את היתרונות של מתן הסטטינים. כחברה עלינו לשאוף לתת לחולים את הכלים לקבל החלטה נכונה, בייחוד בטיפול שאמור להינתן שנים רבות. עלינו לוודא כל פעם שהחולה אכן נוטל סטטינים ולשאול מדוע אינו עושה זאת.

תפקידנו כרופאים הוא לאתר ולטפל בחולים עם שומני דם גבוהים, לוודא שהטיפול שאנו נותנים מביא את שומני הדם לרמות המומלצות ע"י האיגודים המקצועיים, ולעקוב כי אין תופעות לוואי לטיפולים.