מחקר זה בדק אם הפנוטיפ של עמידות לאינסולין (כבד ו/או שריר) קובע כיצד ישפיעו צריכה ממושכת של תזונה ים-תיכונית או דלת שומן על העמידות לאינסולין ספציפית לרקמה, ועל תפקוד תאי בטא של הלבלב.
עוד בעניין דומה
מחקר זה כלל 642 ממשתתפי מחקר CORDIOPREV-DIAB, שבחן את ההשפעה של תזונה ים תיכונית, העשירה בשמן זית, על הסיכון וההיארעות של סוכרת סוג 2. 327 נבדקים הוקצו לתזונה ים-תיכונית, המורכבת מ-35% שומן, 22% מתוכם שומן חד בלתי רווי [monounsaturated fat], ו- 315 נבדקים הוקצו לתזונה דלת שומן, המכילה פחות מ-28% שומן.
החוקרים חילקו בקו הבסיס את הנבדקים לארבע קבוצות פנוטיפיות, על בסיס סוג העמידות לאינסולין: (1) ללא עמידות לאינסולין, (2) עמידות לאינסולין בשריר, (3) עמידות לאינסולין בכבד, (4) עמידות לאינסולין בכבד ובשריר.
מדד העמידות לאינסולין בכבד (hepatic insulin resistance index - HIRI), מדד הרגישות לאינסולין בשריר (muscular insulin sensitivity index - MISI) וה-disposition index הוערכו בקו הבסיס ולאחר שתי שנות מעקב.
322 נבדקים ביו בקו הבסיס ללא עמידות לאינסולין, 106 היו עם עמידות לאינסולין בשריר, 109 עם עמידות לאינסולין בכבד ו-105 עם עמידות לאינסולין בכבד ובשריר. שני סוגי התזונה הביאו לירידה בעמידות לאינסולין (p < 0.001), וציוני MISI ירדו בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין בשריר ועמידות לאינסולין בשריר ובכבד (p < 0.01).
הקפדה ארוכת-טווח על תזונה ים-תיכונית הביאה לעלייה ב-disposition index ובמדד האינסולינוגני בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין בשריר (p = 0.042 ו-p = 0.044) ולעלייה ב-disposition index בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין בשריר ובכבד (p = 0.048). זאת, בעוד תזונה דלת שומן הביאה לעלייה ב-disposition index בקרב נבדקים עם עמידות לאינסולין בכבד (p = 0.017).
החוקרים מסכמים, כי למרות ששתי צורות התזונה משפרות את הרגישות לאינסולין, קיימים הבדלים בהשפעות אלו על בסיס פנוטיפ העמידות לאינסולין. כמו כן, לפי ממצאים לגבי disposition index ומדד אינסולוגני, תזונה דלת שומן מועילה יותר למטופלים עם עמידות לאינסולין בכבד, בעוד תזונה ים-תיכונית מועילה יותר למטופלים עם עמידות לאינסולין בשריר או בכבד ובשריר.