סוכרת

הקשר בין תרופות היפוגליקמיות לתוצאים שליליים של מחלת הסוכרת

מחקר חדש בדק את הקשר בין תוצאים שליליים של מחלת הסוכרת, כולל קטיעות גפיים, עיוורון, כשל כלייתי ואירועי היפרגליקמה והיפוגליקמיה, לבין משטרי טיפול שונים, ובעיקר טיפול בתרופות אנטי סוכרתיות חדשות - גליפטינים ותיאזולידינדיונים

11.04.2016, 09:00
תרופות לנטילה במקביל במהלך השבוע (צילום: אילוסטרציה)

מחקר חדש העריך את הסיכון לקטיעות גפיים, עיוורון, כשל כלייתי חמור, היפרגליקמיה והיפוגליקמיה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2, והקשר עם תרופות לטיפול בסוכרת, ובעיקר התרופות החדשות, כולל גליפטינים (Gliptins – מעכבי DPP4) ו-Pioglitazone (מקבוצת התיאזולידינדיונים -Thiazolidinediones).

המחקר, מסוג מחקר-עוקבה, כלל 469,688 מטופלים הסובלים מסוכרת סוג 2, בגילאים 84-25, בין השנים 2007 ל-2015.

חשיפה הוגדרה כחשיפה לתרופות היפוגליקמיות (תיאזולידינדיונים, גליפטינים, מטפורמין, סולפניל-אוראה, אינסולין וכדומה) בנפרד או בשילוב של מספר תרופות. התוצאים הראשוניים שנמדדו היו אבחנה של קטיעות גפיים, עיוורון, כשל כלייתי חמור ואירועי היפרגליקמיה והיפוגליקמיה, בתיקים של המטופלים ברפואה ראשונית, תיקי תמותה או רישום מבית החולים.

21,308 (4.5%) ו-32,533 (6.9%) מהמטופלים קיבלו תיאזולידינדיונים וגליפטינים, בהתאמה, במהלך תקופת המחקר. בהשוואה לאי-שימוש, תיאזולידינדיונים היו קשורים עם הפחתה בסיכון לעיוורון (Adjusted hazard ratioי0.71 ; 95% Confidence Intervalי 0.57-0.89; שיעור של 14.4 ל-10,000 שנות אדם של חשיפה) וסיכון מוגבר להיפוגליקמיה (1.22; 1.10-1.37; 65.1).

גליפטינים נמצאו קשורים לירידה בסיכון להיפוגליקמיה (0.86; 0.77-0.96; 45.8). למרות שמספר המטופלים שקיבלו תרופות אלו כטיפול יחיד היה יחסית נמוך, נמצאה בהם עלייה משמעותית בסיכון לכשל כלייתי חמור בהשוואה למטפורמין כטיפול יחיד (Adjusted hazard ratioי2.55; 95% Confidence Intervalי1.13-5.74).

נמצא סיכון נמוך יותר להיפרגליקמיה בקרב מטופלים שקיבלו טיפול משולב מטפורמין עם גליפטינים (0.78; 0.62-0.97) או תיאזולידינדיונים (0.60; 0.45-0.80), בהשוואה למטפורמין כטיפול יחיד.

מטופלים שקיבלו טיפול משולש - מטפורמין, סולפניל-אוראה וגליפטינים (5.07; 4.28-6.00) או תיאזולידינדיונים (6.32; 5.35-7.45) - היו בסיכון מוגבר להיפוגליקמיה בהשוואה למטופלים שקיבלו מטפורמין כטיפול יחיד, אבל הסיכון היה דומה למטופלים שקיבלו טיפול משולב של מטפורמין וסולפניל-אוראה (6.03; 5.47-6.63).

מטופלים שקיבלו טיפול משולש - מטפורמין סולפניל-אוראה ותיאזולידינדיונים היו בעלי סיכון מופחת לעיוורון בהשוואה למטפורמין כטיפול יחיד (0.67; 0.48-0.94).

מסקנות החוקרים היו, כי היה סיכון מופחת להיפרגליקמיה בקרב מטופלים שקיבלו טיפול משולב של מטפורמין וגליפטינים או תיאזולידינדיונים, בהשוואה למטפורמין לבד. בהשוואה למטפורמין כטיפול יחיד, טיפול משולש של מטפורמין, סולפניל-אוראה וגליפטינים או תיאזולידינדיונים היה קשור לעלייה בסיכון להיפוגליקמיה, שהיה דומה לעלייה בסיכון בטיפול משולב מטפורמין וסולפניל-אוראה. עם זאת, טיפול משולש של מטפורמין, סולפניל-אוראה ותיאזולידינדיונים היה קשור לירידה בסיכון לעיוורון.

תוצאות אלו, תוך התחשבות בגורמים מבלבלים, עשויות להיות בעלות השלכות על רישום תרופות היפוגליקמיות.

מקור:
Hippisley-Cox, J. and Coupland, C., 2016. Diabetes treatments and risk of amputation, blindness, severe kidney failure, hyperglycaemia, and hypoglycaemia: open cohort study in primary care. bmj, 352, p.i1450.

נושאים קשורים:  סוכרת,  מטפורמין,  גליפטינים,  מעכבי DDP4,  תיאזולידינדיונים,  קטיעות גפיים,  עיוורון,  כשל כלייתי,  היפוגליקמיה,  היפרגליקמיה,  מחקרים
תגובות