סולם פדואה (Padua prediction score – PPS) נחשב כמודל מצוין וזמין להערכת הסיכון לפקקת ורידים תסחיפית (venous thromboembolism -יVTE) בקרב מטופלים באשפוז. עם זאת, השפעת השימוש בסולם פדואה במסגרת קלינית לא הוערכה עדיין באופן פרוספקטיבי.
עוד בעניין דומה
לפי מחקר עם הקצאה אקראית-למחצה (quasi-randomized), מטופלים עוקבים שהתקבלו למחלקה פנימית במרכז רפואי יחיד הוקצו לאסטרטגיית קבלת החלטות על סמך PPS, לפיה ניתן טיפול נוגד קרישה מניעתי (thromboprophylaxis) למטופלים עם ציון PPS של 4 ומעלה, או לאסטרטגיית קבלת החלטות על בסיס שיקול דעת קליני.
כל משתתפי המחקר עברו בדיקת אולטרסאונד מלאה של ורידי הרגליים (compression ultrasonography) עם שחרורם מהאשפוז.
התוצא העיקרי שהוערך היה היארעות VTE, עם או ללא תסמינים, במהלך האשפוז בבית החולים. התוצאים המשניים היו אירוע מבודד של פקקת בווריד עמוק ודיסטלי, דימומים וטיפול מניעתי ראוי בנוגדי קרישה.
628 מטופלים נכללו בניתוח הנתונים. 235 הוקצו לקבוצת ה-PPS ו-393 הוקצו לשיקול דעת קליני. היו הבדלים בין שתי הקבוצות באורך האשפוז, שכיחות של טראומה או ניתוח שאירעו לאחרונה ושבץ.
בהשוואה לביקורת, קבוצת ה-PPS היתה עם היארעות נמוכה יותר, באופן מובהק, של VTEי(8.5% לעומת 15.5%, יחס סיכוי [odds ratio, ORי]: 0.51, 95% רווח בר סמך: 0.30-0.86), גם לאחר התאמה לטיפול מניעתי בנוגדי קרישה ורמות הסיכון של המטופלים לפי קטגוריות PPSי (OR 0.54, 0.31-0.94).
לסיכום, השימוש ב-PPS להערכת הסיכון ל-VTE נקשר לירידה בהיארעות VTE, בהשוואה לשיקול דעת קליני בלבד. עם זאת, החוקרים מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לאשש את ממצאי המחקר.