סוכרת

מחקר ישראלי: נתונים מהעולם האמיתי מדגימים ירידה משמעותית ב-HbA1c במטופלים עם סוכרת סוג 2 שהחליפו מאינסולין אחר לאינסולין Degludec (טרגלודק)

מחקר ישראלי מצא, כי החלפה מאינסולין אחר לאינסולין Degludec מספקת שיפור משמעותי סטטיסטית וקלינית בשליטה גליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2

04.12.2016, 10:30
בדיקת רמת סוכר במבוגרים, סוכרת (צילום: אילוסטרציה)

אינסולין Degludec (טרגלודק) הינו אינסולין בזאלי עם משך פעולה ארוך במיוחד (מעל 40 שעות) ופי ארבעה פחות שונות בפעילות הורדת גלוקוז בדם בהשוואה לאינסולין Glargine U100 (לנטוס).

מחקרים אקראיים מבוקרים הדגימו את הבטיחות והיעילות של דגלודק בסוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2. אינסולין דגלודק מפחית סיכון להיפוגליקמיה בהשוואה לאינסולין גלרג'ין U100, יכול לשפר את איכות החיים של המטופלים ולאפשר גמישות בתזמון הזרקת האינסולין.

נתונים מהעולם האמיתי יכולים להשלים מחקרים אקראיים מבוקרים על ידי סיפוק נתונים מהקליניקה במגוון רחב יותר של מטופלים. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי הנוכחי בוצע במטרה לתאר את היעילות הקלינית של החלפה מאינסולין אחר ל-IDeg בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2.

נתונים מעוקבה רטרוספקטיבית של מטופלים עם סוכרת סוג 2 שטופלו עם דגלודק נאספו מקופת החולים "מכבי" בישראל. נכללו במחקר מטופלים עם סוכרת סוג 2, בגיל 18 ומעלה, שטופלו באינסולין אחר (≥3 רכישות) לפני החלפה לאינסולין דגלודק (טרגלודק), ולאחר מכן טופלו באינסולין דגלודק  (≥ רכישה אחת) במשך לפחות 180 ימים בין ספטמבר 2014 לפברואר 2016.

221 מטופלים נכללו במחקר; 57% היו גברים, הגיל הממוצע בבסיס היה 62.2 שנים (סטיית תקן 12.1), כל המטופלים היו בעלי סוכרת מעל ל-10 שנים, HbA1c הממוצע היה 8.8% (סטיית תקן 1.5) ו-55.2% מהמטופלים טופלו במשטר אינסולין בזאל-בולוס לפני ההחלפה.

החלפה לאינסולין דגלודק הובילה לירידה ממוצעת ב-HbA1c של 0.58% (סטיית תקן 1.0), p<0.001 (תרשים 1).

תרשים 1: HbA1c לאורך זמן

תרשים 1: HbA1c לאורך זמן

HbA1c בבסיס של מעל 8.5% ומינון אינסולין יומי של לפחות 50 יחידות היו קשורים עם ירידה גדולה יותר ב-HbA1c של 1.00% (סטיית תקן 1.11) (תרשים 2A) ושל 1.24% (סטיית תקן 1.09) (תרשים 2B), בהתאמה.

תרשים 2A: שינויים ב-HbA1c (%) לפי תתי קבוצות על סמך HbA1c. תרשים 2B: שינויים ב-HbA1c (%-נקודות) בתתי קבוצות על סמך מינון (בתוך 180 הימים הראשונים לטיפול)

תרשים 2A: שינויים ב-HbA1c (%) לפי תתי קבוצות על סמך HbA1c. תרשים 2B: שינויים ב-HbA1c (%-נקודות) בתתי קבוצות על סמך מינון (בתוך 180 הימים הראשונים לטיפול)

לא נמצא הבדל משמעותי במשקל הגוף (0.31- ק"ג; סטיית תקן 2.07; p=0.283) או BMIי(-0.13 ק"ג/מ² ; סטיית תקן 0.79; p=0.237). נצפתה עלייה קטנה אך משמעותית בהוצאות מערכת הבריאות בשל עלייה בביקורים אצל מומחי סוכרת (p=0.023) ורכישת ציוד לניטור עצמי של רמות גלוקוז (p<0.001). לא נצפתה עלייה באשפוזים (p<0.001), ביקורים אצל הרופא הראשוני (p=0.107) או בחדר המיון (p=0.399).

תרשים 3 מציג את הקורלציה בין HbA1c בבסיס והשינוי ב-HbA1cי. 115 (51%) מהמטופלים חוו ירידה ב-HbA1c של לפחות 0.5%, מתוכן 66 (30%) חוו ירידה של לפחות 1% ו-33 (15%) חוו ירידה של לפחות 1.5%.

תרשים 3: קורלציה בין HbA1c בבסיס ושינוי ב-HbA1c

תרשים 3: קורלציה בין HbA1c בבסיס ושינוי ב-HbA1c

ממוצע (סטיית תקן) מינון האינסולין הבזאלי היומי גדל ב-2.04 יחידות (16.71) בהשוואה למינון לפני ההחלפה של 34.5 חידות (21.23). עלייה זו נבעה מעלייה במינון ב-90 הימים הראשונים ל-39.0 יחידות (16.41), אך לאחר מכן נצפתה ירידה במינון האינסולין ל-33.9 יחידות (18.1) בימים 180-90 (תרשים 4).

תרשים 4: מינון אינסולין לאורך זמן

תרשים 4: מינון אינסולין לאורך זמן

מסקנות החוקרים היו, כי מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה מאשר שהחלפה מאינסולין אחר לאינסולין טרגלודק מספקת שיפור משמעותי סטטיסטית וקלינית בשליטה גליקמית בקרב חולי סוכרת סוג 2.

חשוב לציין כי המטופלים עם השליטה הגליקמית הגרועה ביותר בבסיס היו בעלי השיפור המשמעותי ביותר ב-HbA1c. נצפתה עלייה חולפת במינון האינסולין לפני שנעשה כיול מטה למינון המקביל למינון לפני ההחלפה, ללא ירידה נלווית בשליטה הגליקמית או עלייה משמעותית במשקל.

אינסולין טרגלודק מספק לקלינאים אפשרות טיפולית נוספת המספקת שיפור קליני אמיתי.

מקור:
Cheli Melzer Cohen, Brian Larsen Thorsted, Michael Lyng Wolden, Gabriel Chodick and Avraham Karasik. Real-life data demonstrate significant reductions in HbA1c in patients with type 2 diabetes switching from other insulins to insulin degludec.

נושאים קשורים:  סוכרת,  אינסולין,  Degludec,  טרגלודק,  לנטוס,  Glargine,  השוואה,  עולם אמיתי,  מחקרים