חולים העוברים ניתוח להחלפת מפרק ירך וברך נמצאים בסיכון גבוה לאירועי טרומבואמבוליזם ורידי לאחר הפרוצדורה ולכן יש צורך בטיפול מניעתי תרופתי יעיל. תרופות פומיות נוגדות קרישה קיימות בשוק מספר שנים. תרופות אלו חוסמות ישירות את טרומבין (דביגטרן) או את פקטור X הפעיל (אפיקסבן). לא ברור האם יש הבדל ביעילות בין שתי התרופות מאחר ועד כה לא בוצעו ניסויי "ראש בראש".
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר המשווה בין שתי תרופות פומיות נוגדות קרישה אשר ניתנו לשתי קבוצות של 200 חולים שעברו ניתוח ארתרופלסטיה אלקטיבית לברך או לירך (100 בכל קבוצה). כל חולה עבר הערכה טרום ובתר ניתוחית לריכוז המוגלובין, אובדן דם בתר-ניתוחי, מספר מנות דם שניתנו, משך הפרשת הפצע הניתוחי, סיבוכים טרומבואמבוליים קליניים (DVT, תסחיף ריאתי, אוטם שריר הלב) ובנוסף, סיבוכי דמם במערכת העיכול, דמם תוך-מוחי ודמם הקשור בפצע.
החוקרים מצאו כי שימוש בדביגטרן גרם לעליה מובהקת סטטיסטית בזמן הפרשת הפצע בשני סוגי הניתוח לעומת אפיקסבן (4.1±2.1 לעומת 2.9±1.8 ימים). לא נצפו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין שתי קבוצות האנטיקואגולציה בהיבט ריכוז ההמוגלובין הטרום ובתר ניתוחי, אובדן דם בתר-ניתוחי ומשתנים קליניים אחרים.
מסקנת החוקרים היא כי מעקב הטרומבין הישיר, דביגטרן, קשור בזמן ממושך יותר של הפרשה מהפצע הניתוחי לאחר החלפת מפרק ברך או ירך לעומת מעכב פקטור X הפעיל, אפיקסבן.
מקור:
Mayer, A. et al. (2017) Archives of Orthopedic Trauma Surgery. Epublication
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28439702