דימום מוחי מתרחש לעיתים קרובות בחולים עם גידולי מוח ראשוניים, כדוגמת גליומות ממאירות אפילו בהעדר טיפול נוגד קרישה. בנוסף, גליומה הינו אחד הגידולים הפרוטרומבוטיים ביותר עם מעל ל-30% מהחולים המאובחנים עם אירוע טרומבואמבולי ורידי. מתן טיפול נוגד קרישה במצב של גרורות מוחיות וטרומבואמבוליזם ורידי (VTE) אינו מעלה את הסיכון לדמם תוך מוחי (ICH).

עם זאת, פרופיל הסיכון-תועלת של אנטיקואגולציה טיפולית בגליומות פחות ברור. במטה-אנליזה שהתפרסמה לאחרונה, הסיכון המשוכלל ל-ICH בחמישה מחקרים שדיווחו על תוצאי גליומה היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הטיפול מאשר בקבוצת האינבו. פירוש תוצאות אלו מסתבך לאור העובדה שבמחקרים לא בוצעה הגדרה א-פריורית של ICH. קיים ספקטרום רחב של ICH, החל מעדויות רדיולוגיות מזעריות לדימום וכלה באפקט מסה. האבחנה של ICH במצב של גליומה מורכבת אף יותר לאור התערבויות ניתוחיות עם דימומים בתר-ניתוחיים המייצגים חלק מהפרוצדורה שבוצעה.

על מנת להעריך בצורה טובה יותר את הבטיחות של טיפול נוגד קרישה בגליומה, החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, מותאם עם סמיות רדיולוגית ושימוש בהגדרות ICH שנקבעו מראש.

מעבר לאבחנת הגידול, קיים מידע מינימלי המסייע לרופאים מטפלים בהחלטה לתת טיפול נוגד קרישה בחולים עם גידולים מוחיים. מדד הסיכון PANWARDS הכולל טסיות, אלבומין, העדר אי ספיקת לב, וורפרין, גיל, מוצא, ל"ד דיאסטולי ושבץ פותח עבור אנשים שאינם חולי סרטן על מנת לחזות את הסיכון לדימום מוחי. לא ידוע האם ניתן להשתמש במדד זה עבור אנשים עם גידולים מוחיים.

במחקר זה, החוקרים מדווחים שמתן אנטיקואגולציה טיפולית קשורה בעלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון ל-ICH משמעותי ושמדד ה-PANWARDS הינו כלי רגיש לניבוי התפתחות של ICH משמעותי בחולי גליומה.

מקור: 

Mantia, C. et al.  (2017) Blood.  129, 3379.