הקשר בין רקמת שומן למחלת קרוהן

ראיות עדכניות מצביעות על כך כי לרקמת שומן תוך-בטנית יש תפקיד אימונולוגי במחלת קרוהן. החוקרים כימתו את מדורי רקמת השומן הבטנית באמצעות סריקת תהודה מגנטית ב-27 חולים פדיאטריים עם מחלת קרוהן ו-14 מקרי ביקורת שעברו סריקת תהודה מגנטית מסיבות אחרות.

האזורים של רקמת שומן בטנית כוללת (TAAT), אזורים של שומן תת-עורית (SCAT) ואזורים של רקמת שומן תוך-בטנית (IAAT) נמדדו באמצעות סגמנטציה חצי-אוטומטית של חתך טרנסברסלי אשר מורכז על הטבור באמצעות רצפי T1 (סנטימטרים מרובעים). יחסי IAAT/TAAT ו-IAAT/גובה חושבו ונותחו עבור קשרים עם משך מחלה, פנוטיפ וטיפול.

החוקרים מצאו כי לחולי הקרוהן (גיל חציוני 15 שנים, טווח 7.7-17.9, 18/27 בנים; משך מחלה חציוני 29 חודשים, טווח 0-136) לעומת מקרי הביקורת (גיל חציוני 13.9 שנים, טווח 3.3-17.8, 4/14 בנים) היה אזור IAAT גדול יותר (42.3±21.0 לעומת 28.7±11.6, p=0.0494) אך איזורי SCAT ו-TAAT דומים (104.6±72.8 לעומת 96.5±50.8, p=0.8170 ו-146.9±87.3 לעומת 125.3±61.5, p=0.7417, בהתאמה). יחס IAAT/TAAT היה גבוה יותר בחולי הקרוהן לעומת מקרי הביקורת (0.32±0.10 לעומת 0.24±0.04, p=0.0081). חולים עם משך מחלה של מעל לשנתיים (14 חולים) נמצאו כבעלי יחס IAAT/TAAT גבוה יותר מאשר חולים עם משך מחלה קצר יותר ומקרי הביקורת (0.35±0.10 לעומת 0.28±0.08, p=0.0288 ו-0.24±0.04, p=0.0009, בהתאמה). בחולים אלו עלייה ביחס IAAT/גובה נמצאה כקשורה עם מחלה מסובכת (p=0.043, r=0.573). לא נמצא קשר בין יחס IAAT/TAAT ופעילות מחלה או טיפול.

מסקנת החוקרים היא כי כמות השומן התוך-בטני הינה מוגברת בחולי קרוהן פדיאטריים ויש קשר בינה למשך המחלה. הערכה של הצטברות שומן תוך-בטני יכולה להישקל בציוני תהודה מגנטית עתידיים עבור דלקת ונזק מעי במחלת קרוהן ובמהלך מעקב אחר התערבויות טיפוליות שונות.

מקור: 

Klara, F. et al.  (2017) Journal of Pediatric Gastroenterology & Nutrition.  65(6), 633