ההימצאות של סוכרת גוברת בשנים האחרונות והמחלה מהווה גורם סיכון עצמאי עבור פרפור עליות ושבץ. עם זאת, היעילות והבטיחות היחסיות של תרופות פומיות שונות הנוגדות קרישה עבור חולים אלו אינה ידועה. מטרת מחקר זה הייתה להשוות אירועים טרומבו-אמבוליים, דמם ותמותה בחולי סוכרת עם פרפור עליות המטופלים עם ריברוקסבן, דביגטרן וורפרין.

במחקר הוכללו 322 חולי סוכרת עם פרפור עליות שנטלו דביגטרן, 320 חולים שנטלו ריברוקסבן ו-1,899 חולים שנטלו וורפרין. החולים זוהו מתוך תוכנית סוכרת לאומית בטיוואן. תוצאים ותחלואה הוערכו על ידי קישור מאגר המידע של ביטוח הבריאות הלאומי בטיוואן. בוצע שימוש בשיטת שקילת ציוני זיקה על מנת לאזן משתנים בשלושת קבוצות המחקר. בוצע מעקב אחר החולים עד להתרחשות הראשונה של אחד מתוצאי המחקר או תאריך סיום המחקר.

החוקרים מצאו כי בהשוואה לוורפרין, דביגטרן הפחיתה באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון לתמותה כוללת (יחס סיכונים= 0.348, רווח בר-סמך 95%=0.157-0.771) ודמם ממערכת העיכול (0.558, 0.327-0.955). תוצאי יעילות ובטיחות יחסיים עבור ריברוקסבן וורפרין היו דומים. בהשוואה לריברוקסבן, דביגטרן הפחיתה את הסיכון לתמותה כוללת (0.310, 0.121-0.798) ונמצאה כקשורה בהפחתת סיכון גבולית עבור תוצא בטיחות משולב (0.670, 0.421-1.067).

מסקנת החוקרים היא כי בחולי סוכרת עם פרפור עליות, דביגטרן וריברוקסבן הינן בעלות עליונות או היעדר נחיתות לעומת וורפרין בהיבט פרופיל הבטיחות של התרופות. דביגטרן נמצאה כקשורה בסיכון מופחת לתמותה באופן מובהק סטטיסטית מאשר ריברוקסבן.

מקור: 

Hsu, C.C. et al.  (2017) Thrombosis and Haemostasis.  118(1), 72.