חדשות

גישה טיפולית חדשנית למחלות אוטואימוניות שמקורה בתולעים

מולקולה ייחודית שמוצתה מתוך הפרשות תולעים עשויה לסייע לטיפול במחלות אוטואימוניות, כפי שמסביר מוביל המחקר, פרופ' יהודה שינפלד

תולעת טפילית

גישה טיפולית חדשנית לחולים במחלות אוטואימוניות פותחה במרכז למחלות אוטואימוניות שבמרכז הרפואי שיבא, תל השומר. פרטים עליה מתפרסמים כאן לראשונה. השיטה הטיפולית מבוססת על  שימוש בהפרשותיהן של תולעים שחודרות למערכת העיכול וביניהן השכיחות ביותר: תולעת הסיכה ושרשור.

פרופ' שינפלד. "שימוש במנגנון אימונו-מודולציה"

במסגרת המחקר הוברר שמולקולה ייחודית שמוצתה מתוך הפרשות תולעים עשויה לסייע בעתיד להפחתת הנזק מהתרופות המקובלות כיום בשוק, סטרואידים למשל, ואף להגביל את הטיפול בהן בצורה משמעותית. המחקר בנושא זה הובל בידי פרופ' מירי בלנק ופרופ' יהודה שינפלד מהמרכז למחלות אוטואימוניות ב"שיבא".

"מדובר בטיפול שעשוי להוביל לשינוי מהותי בעולם הרפואה בכלל ובתחום המחלות האוטואימוניות בפרט. הוא בעל חשיבות עליונה בשיפור איכות חייהם של המטופלים", הדגיש פרופ' שינפלד בראיון ל"דוקטורס אונלי".

"במסגרת המחקר", הסביר פרופ' שינפלד, "בודדה המולקולה המופרשת על ידי התולעת והיא נקשרה לחומר נוסף המשמש כנשא - חומר טבעי המופרש מהטחול ושמו טפטצין (Tuftsin). הטפטצין מורכב מארבע חומצות אמיניות ותפקידו לסייע לאדם הבריא להתגבר על זיהומים שנגרמים על ידי חיידקים עמידים, כלומר חיידקים בעלי קופסית.  הקישור בין שתי המולקולות הוביל ליצירת מולקולה בעלת השפעה משותפת הנקראת טפטצין-פוספורילכולין (Tuftsin- Phosphorylcholine) ובקצרה, TPC.

"ההוכחה שה-TPC הוא בעל פוטנציאל להיטיב עם מחלות אוטואימוניות השגנו באמצעות ניסויים בבעלי חיים. השתמשנו במודלים עכבריים המדמים מחלות אוטואימוניות שונות כפי שהן מתקיימות באדם. במודלים אלה נבדקה יעילות ה-TPC.

"הוברר שכאשר הטיפול ב-TPC ניתן לעכברים הנוטים גנטית לפתח לופוס (זאבת), לעכברים שהושרתה בהם דלקת מפרקים (הדומה לדלקת המפרקים השגרונית) וכן לעכברים שהושרתה בהם מחלת מעי (המדמה את מחלת קרוהן) - תסמיני המחלה השתפרו באופן משמעותי".

כיצד נדע האם TPC יכול להועיל לבני אדם?

פרופ' שינפלד: "נלקחו דגימות דם מחולים במחלות האוטואימוניות השונות ומתוכן הופרדו תאי הדם הלבנים. כאשר תאי הדם הלבנים נחשפו ל-TPC, התגלתה השפעה מיטיבה. היא התבטאה בהאטת התהליך הדלקתי של תאים אלה.

"יתר על כן, TPC נוסה גם על דגימות רקמה של חולי (GCA)יGiant-cell arteritis. זוהי מחלה דלקתית קשה המתבטאת לרוב בחולים מעל גיל 60. המחלה פוגעת בעיקר בכלי הדם הגדולים והבינוניים באזור הראש והצוואר. לאחר חשיפת הדגימות מאזור המחלה המודלק ל-TPC, נצפה דווקא שיכוך בתהליך הדלקתי".

אבל מה ההיגיון להשתמש בגורם טפילי, מזיק ומעורר מחלות קשות, כדי לטפל במחלות אחרות?

פרופ' שינפלד: "אחת התיאוריות המסבירות את היווצרותן של המחלות האוטואימוניות היא 'תיאוריית ההיגיינה'. על פיה, העלייה בשכיחותן של המחלות הללו נובעת משמירה על סניטציה כללית והיגיינה אישית, מה שהוביל לירידה בחשיפה לגורמים מזהמים ועקב כך לירידה בשכיחות המחלות הזיהומיות. אולם מנגד, שכיחותן של המחלות אוטואימוניות והאלרגיות עלתה בהתאמה. כמו כן, נמצא כי במדינות מתפתחות שבהן יש שכיחות גבוהה של זיהומים, שכיחות המחלות האוטואימוניות היא דווקא פחותה. זיהומים אלה כוללים בתוכם גם זיהומים בתולעים".

פרופ' שינפלד מביא כדוגמה את האי סרדיניה. "כתוצאה מהקפדה יתרה על ההיגיינה הכללית, האישית וחיטוי ב-DDT, שיעור מחלת המלריה שם פחת באופן ניכר, אלא שמחקרים אפידמיולוגים הראו כי יש קשר בין היעלמות המלריה לבין העלייה שחלה באי בשכיחות התחלואה בטרשת נפוצה ובסוכרת מסוג 1.

"דוגמה נוספת הממחישה את התופעה מתרחשת בחבל קָרֶלְיָה (Karelia) בצפון אירופה. חלקו האחד מצוי בשליטת פינלנד והאחר בשליטת רוסיה - רפובליקת קרליה. האזור הפיני מתאפיין בהיגיינה גבוהה יותר מזו שמצויה ברפובליקת קרליה, אך גם קיימת בו שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות ואלרגיות. הדבר הזה מעיד על כך שעצם נוכחות המזהמים השונים היא בעלת השפעה קריטית על שכיחות המחלות האוטואימוניות ואף על אלרגיות".

כיצד התולעת הטפילית דווקא, יותר ממחוללי מחלות אחרות, נמצאה מתאימה ליצירת הטיפול החדשני?

"התולעת, מעצם טבעה כטפילה, איננה מעוניינת להרוג את המאכסן שלה אלא חיה על חשבונו. כאשר היא משתכנת בגוף האדם, הוא זה שעשוי להפעיל את מערכת החיסון כנגדה. במידה שהתולעת היתה פועלת כפי שהרופאים פועלים בטיפול במחלות אוטואימוניות והיתה מדכאת את המערכת החיסונית, המטופל היה עלול למות כתוצאה מזיהומים, אולם בפועל הדבר איננו כך. מתברר שתפקידה הוא לווסת את המערכת החיסונית, מה שמכונה אימונו-מודולציה, על מנת שתוכל לחיות בשלווה בגוף המאכסן שלה ומבלי שתחוסל על המערכת החיסונית. אנחנו מצאנו שמנגנון זה של התולעת עשוי להיות אידיאלי לטיפול דווקא במחלות אוטואימוניות".

וכיצד היצור הטפילי הזה עושה זאת?

"התולעת מפרישה חומרים שונים. חלק מתפקידם הוא להשפיע על המערכת החיסונית של האדם המאכסן אותה ועל אוכלוסיית חיידקי המעי. מחקרים שונים מצאו כי החומר הפעיל שאותו מפרישה התולעת הוא מולקולה פשוטה, פוספוריל-כולין (Phosphorylcholine). התולעת מגישה את המולקולה הזו על גבי נשא למערכת החיסון על מנת לווסת אותה, וזה בדיוק מה שעשינו".

מה צריך עוד לעשות על מנת שהתרופה שפיתחתם תאושר?

"הדרך לזה עודנה ארוכה ומפותלת. בראש ובראשונה יש צורך לקבל את אישור ה-FDA לניסוי קליני בבני אדם. לשם כך יהיה צורך בשלב ראשון לבצע ניסויים נוספים במסגרת של חברת סטארט-אפ וממנה לעבור לחברת תרופות. אנחנו מעריכים שיידרשו לכך כמה שנים".

נושאים קשורים:  מחלות אוטיאימוניות,  חיידקי המעי,  תיאוריית ההיגיינה,  חדשות,  טפטצין-פוספורילכולין,  Tuftsin
תגובות