התוצאות של חולים שמפתחים דימום משמעותי בזמן שהם מקבלים נוגדי קרישה אוראליים נותרו במידה רבה לא מכומתות. מטרת מחקר זה היא לתאר את העול של דימום משמעותי שקושר עם כל נוגדי הקרישה האוראליים האפשריים בכל הנוגע לדימומים תוך גולגולתיים, תמותה בבית החולים ואורך האשפוז לאחר דימומים משמעותיים. בנוסף, מחקר זה שם לעצמו למטה לזהות גורמי סיכון לתמותה ולהשוות את מאפייני הדימום המשמעותיים בין מקרים שטופלו באמצעות וורפרין או נוגדי קרישה אוראליים ישירים עבור תת הקבוצות שמאופיינות בפרפור עליות או תסחיף ורידי.

מחקר עוקבה זה כלל חולים מגיל 18 ומעלה מ-32 מרכזים רפואיים בבריטניה שטופלו באמצעות נוגדי קרישה פומיים ושפיתחו דימום משמעותי שהוביל לאשפוז בין אוקטובר 2013 ואוגוסט 2016.

החוקרים עקבו אחר החולים למשך 30 יום או עד לשחרור או למוות, המוקדם ביניהם. סך הכול דווחו 2,192 חולים (47% נשים, 81% טופלו באמצעות וורפרין, גיל חציוני 80). אתרי הדימום המדווחים היו תוך גולגולתיים (44%), מערכת העיכול (33%) ואחרים (24%). התמותה בבית החולים עמדה על 21% (רווח בר-סמך 95%, 19%-23%) סך הכול ועל 33% (רווח בר סמך 95%, 30%-36%) עבור חולים עם דימום תוך גולגולתי.

החוקרים מצאו שדימום תוך גולגולתי, גיל מתקדם, דימום ספונטני, כשל כבדי וסרטן היוו גורמי סיכון לתמותה. בהשוואה לחולים שטופלו עם וורפרין, חולים שטופלו באמצעות נוגדי קרישה פומיים ישירים היו מבוגרים יותר ונטו פחות לדימומים אפידוראליים, סאבדוראליים, תת עכבישיים ותוך מוחיים.

כמו כן מצאו החוקרים ששיעורי התמותה לאחר דימומים משמעותיים לא היו שונים בין חולים שטופלו באמצעות וורפרין או נוגדי קרישה פומיים ישירים. בנוסף, נמצא שדימומים משמעותיים בזמן טיפול בנוגדי קרישה פומיים ישירים מביאים לשהות משמעותית בבית החולים ולתמותה קצרת טווח.

מקור: 

Green, L. et al. (2018). Haematologica. 103 (4)