מטרת מחקר זה הייתה לקבוע את הגישות וההרגלים של רופאים בהכשרה בכל הנוגע להערכה ולטיפול בהשמנת יתר (obesity).

לצורך מחקר זה, נסקרו 1,765 מכתבי קבלה ושחרור שנכתבו על ידי מתמחים בבית החולים General Medicine Hospital Boston במהלך 4 חודשים לא עוקבים. במהלך איסוף הנתונים צוינה כל התייחסות למשקל, השמנה, BMI והרכב רקמת שומן. לאחר מכן, כל קבוצת המתמחים נסקרה עבור תפישות והתנהגויות הקשורות להשמנת יתר.

השמנת יתר הוגדרה כנושא רפואי חשוב ביותר על ידי 98.5% מהמתמחים; 90% הבחינו נכונה בהשמנה מסוג 2 ע"ש Stunkard וכ-80% חישבו נכונה את ה-BMI  בהנתן גובה ומשקל ביחידות מטריות. מתמחים העריכו ביתר את שכיחות ההשמנה בקרב האוכלוסייה (הערכה: 75%. אמיתי: 35%) ואת שיעור תיעוד ההשמנה ברישומי בתי החולים (הערכה: 94%. אמיתי: 49.5%).

החוקרים מצאו ש-BMI או משקל נוכחי בזמן קבלה או שחרור לא דווח באף מסמך מתוך 1,765 מהמסמכים שנסקרו. כמו כן, רק כ-6% מהמטופלים עם השמנת יתר צוינו ככאלה במכתב הקבלה, השחרור או תוכנית הטיפול.

על בסיס ממצאים אלה הסיקו החוקרים שעל אף שמתמחים מכירים בהשמנת יתר ובהשפעותיה הקליניות, הם אינם מדווחים עליה בהערכת המטופלים. רמת תיעוד נמוכה זו של השמנת היתר והשפעתה על הטיפול הקליני מדגישה הזדמנות לא מנוצלת להקים מערך הפניות רלוונטי ולהתחיל טיפול בזמן בעל משמעות קלינית.

מקור: 

Srivastava G. et al. (2018) Obesity. Online.