מחקרים

הקשר בין דיכוי נגיפי להיארעות נמוכה של סרטן בחולי HIV

דיכוי ארוך טווח של נגיף האיידס הוביל לירידה בהיארעות מקרי הסרטן, בדגש על ממאירויות שמאפיינות חולי איידס. חולים אלו עדיין נמצאים בסיכון מוגבר לפיתוח ממאירויות לעומת האוכלוסיה שלא נדבקה בנגיף

תאי HIV בדם. הדמייה
תאי HIV בדם. הדמייה

דיכוי נגיפי הוא הסמן העיקרי להצלחת הטיפול ב-HIV. מטופלים עם HIV נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה במחלות ממאירות, מסוגים שמאפיינים איידס (AIDS-defining cancer – ADC) ושאינן מאפיינים איידס (non-AIDS defining cancer – NADC). חלק מהסרטנים הנ"ל נגרמים על ידי נגיפים הקשורים להווצרות גידולים (Oncogenic).

מטרת המחקר הייתה לנסות ולהכריע האם דיכוי נגיפי קשור בסיכון נמוך יותר לתחלואה ממארת. המחקר תוכנן כמחקר עוקבה עתידי (פרוספקטיבי) והתנהל במרכזי המחלקה לענייני חיילים משוחררים (Veterans Affairs – VA). במחקר השתתפו מטופלים נשאי HIVי(42,441 מטופלים), וקבוצת ביקורת עם התאמה דמוגרפית של מטופלים שאינם נשאי HIVי(104,712). המחקר נערך בין השנים 1999-2015. במחקר נמדדה הארעות מתוקננת של מקרי הסרטן והסיכונים היחסיים לאחר רגרסיית פואסון לפי מצב דיכוי הנגיפים (לא מדוכא – אדם בעל רמות RNA נגיפי > 500 עותקים/מ"ל; דיכוי ראשוני – אדם ששמר במשך שנתיים על רמות < 500 עותקים/מ"ל; דיכוי ארוך טווח – התמדה ברמות נגיפיות < 500 עותקים/מ"ל לאחר הדיכוי הראשוני).

המחקר הראה שהארעות סרטן בנשאי HIV לעומת אנשים שלא נדבקו בנגיף הייתה הכי גבוה במטופלים ללא דיכוי (סיכון יחסי 2.35, רווח בר-סמך 95%: 2.19-2.51) נמוכה יותר באנשים עם דיכוי מוקדם (סיכון יחסי 1.99, רווח בר-סמך 95%: 1.87-2.12) והכי נמוכה בקרב אנשים עם דיכוי ארוך טווח (סיכון יחסי 1.52, רווח בר-סמך 95%: 1.44-1.61). המגמה הזו הייתה הכי משמעותית בקרב מחלות ה-ADC (ללא דיכוי – סיכון יחסי 22.73, רווח בר-סמך 95%: 19.01-27.19; דיכוי מוקדם – סיכון יחסי 9.48, רווח בר-סמך 95%: 7.78-11.55; דיכוי ארוך טווח – סיכון יחסי 2.22, רווח בר-סמך 95%: 1.69-2.93) והרבה יותר חלש בקרב מחלות נגיפיות שגורמות לממאירויות מסוג NADC (ללא דיכוי – סיכון יחסי 3.82, רווח בר-סמך 95%: 3.24-4.49; דיכוי מוקדם – סיכון יחסי 3.42, רווח בר-סמך 95%: 2.95-3.97; דיכוי ארוך טווח – סיכון יחסי 3.17, רווח בר-סמך 95%: 2.78-3.62) ולא קיים בקרב ממאירויות מסוג NADC שלא קשורות בנגיפים.

מגבלת המחקר היא בכך שספים של דיכוי נגיפי נמוך, משך הדיכוי ארוך הטווח והשפעות של כמות תאי ה-CD4+ ו-CD8+ לא הוערכו בצורה מספקת.

מסקנת החוקרים היא שדיכוי נגיף האיידס דרך טיפול אנטי-רטרו-ויראלי שמוביל לדיכוי נגיפי ארוך טווח יכול להוביל להורדת מקרי הממאירות, ובאופן משמעותי יותר במחלות מסוג ADC. עם זאת, גם לחולים עם דיכוי נגיפי ארוך-טווח סיכוי מוגבר לפתח ממאירות.

מקור: 

Park L.S et al (2018). Ann Intern Med. 2018;169(2):87-96.

 

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  מחלות זיהומיות,  HIV,  טיפול אנטי-נגיפי,  ממאירויות,  מחקר עוקבה
תגובות