הצורך לזהות באופן מדויק חולי סרטן שנמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכי קרישה נותר ללא מענה.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה פרוספקטיבי, רב מרכזי זה (ONCOlogie Chambres ImPlantablesי(ONCOCIP), חולים בגירים עוקבים עם גידולים מוצקים ביצעו מעקב לאורך 12 חודשים.
מטרתם העיקרית של החוקרים במחקר זה הייתה לזהות את גורמי הסיכון ל-(1) אירוע קרישה תסמיני שקושר לצנתר בעקבות קרישה בוריד עמוק בצד הגוף המתאים למיקום הצנתר או לתסחיף ריאתי ול-(2) תסחיף ורידי שאינו קשור לצנתר, שהוגדר ככל אירוע קרישה ורידי עמוק או שטחי סימפטומטי או אירוע של תסחיף ריאתי. כל האירועים אושרו באופן אובייקטיבי.
בסך הכל, 3,032 מטופלים נכללו במחקר (גיל חציוני: 63, נשים: 58%). המיקומים השכיחים ביותר לגידולים היו: שד (33.7%), ריאה (18.5%) וסרטן קולורקטלי (15.6%). הסרטן היה בשלב גרורתי בקרב 43.2% מהחולים. רוב המטופלים (97.1%) קיבלו טיפול כימותרפי.
החוקרים מצאו שלאחר 12 חודשים, 48 מטופלים (1.6%) אבדו מהמעקב ו-656 (24.6%) מתו; 111 מטופלים (3.8%) חוו תסחיף ורידי כתוצאה מצנתר ו-276 מטופלים (9.6%) חוו תסחיף שלא על רקע שימוש בצנתר.
באמצעות ניתוח רב משתנים מצאו החוקרים ששימוש בצנתר צפלי העלה את הסיכון לתסחיף בזמן שטיפול נוגד-טסיות רציף היווה גורם מגן לאירוע זה.
החוקרים מצאו שגורמי סיכון נוספים לאירוע תסחיפי בנוסף לשימוש בצנתר כללו גיל מבוגר, אירוע פקקת קודם, מיקום הסרטן, רמות המוגלובין נמוכות או רמות לויקוציטים מוגברות לפני הטיפול הכימותרפי.
לסיכום, מצאו החוקרים במחקר פרוספקטיבי גדול זה שכיחות גדולה של אירועי פקקת ורידים תסחיפית בקרב חולי סרטן שמטופלים באמצעות צנתר. כמו כן, נמצא שגורמי הסיכון עבור אירוע קרישה על רקע צנתר אינם זהים לגורמי הסיכון לאירוע קרישתי שלא על רקע שימוש בצנתר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
