מטרת המחקר הייתה לבדוק עד כמה הפחד מנפילה קשור בנכות תפקודית לאחר שנתיים במעקב על בסיס דיווח עצמי ובדיקות רפואיות למדדי תפקוד.

בשנת 2012, 1,601 מטופלים (בני 65-74) גויסו בארבעה אתרים – קינגסטון וסיינט-היאסינט שבקנדה, מניזלס שבקולומביה ונטאל שבברזיל וב-2014 הם נבדקו מחדש. הפחד מנפילה כומת בעזרת Fall Efficacy Scale – Internationי(FES-I), הטווח במדד זה נע בין 16-64. נכות תפקודית נמדדה בעזרת דיווח עצמי לגבי חוסר ניידות והוגדרה כקושי בטיפוס גרם מדרגות או הליכה של 400 מ' ובתפקוד נמוך שהוגדר כתוצאה נמוכה מ-9 במבחן Short Physical Performance Battery. באנליזת רגרסיה מסוג פואסון, נכללו רק המטופלים שהיו ללא נכות תפקודית בבסיסם וזאת בשביל למדוד את הסיכון היחסי בשנת 2014.

1,355 מטופלים השלימו את ההערכה החוזרת בשנת 2014. מתוכם 917 היו ללא בעיות ניידות ו-1,078 היו ללא בעיות בתפקוד הגופני. ב-2014, 131 (14.3%) ו-166 (15.4%) מהמטופלים דיווחו על בעיות ניידות ועל תפקוד גופני ברמה נמוכה, בהתאמה. לאחר התאמת הנתונים לגיל, מין, סטטוס סוציואקונומי ומשתנים בריאותיים, נראה שעלייה של נקודה אחת במדד FES-I בבסיס המחקר הייתה קשורה באופן משמעותי בעלייה של 4% בסיכון לדיווח בעיות ניידות (רווח בר-סמך 95%: 1.02-1.05) ועלייה של 3% בסיכון לפתח תפקוד גופני נמוך (רווח בר-סמך 95%: 1.01-1.05).

מסקנת החוקרים היא שפחד מנפילות קשור בסיכון גבוה יותר לבעיות בניידות ותפקוד גופני נמוך במחקר עוקבה אחר מטופלים קשישים. יש חשיבות בללמוד את ההשפעות של פחד מנפילות על נכות תפקודית ובשביל למנוע את המעבר לנכות סופנית.

מקור: 

Auais M. et al (2018). The Journals of Gerontology: Series A, Volume 73, Issue 9, Pages 1212–1215;