מטרת המחקר הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של Baminercept, חלבון כימרי מסוג IgG כנגד הקולטן ל-Lymphotoxin Betaי(Lymphotoxin beta receptor IgG fusion protein), לטיפול במחלת שיוגרן ראשונית (SS) וכן לבדוק את מנגנוני הפעולה האפשריים של טיפול זה.

במחקר רב-מוקדי זה, 52 מטופלים עם SS ראשוני הוקצו באקראי ביחס של 2:1 לקבל זריקה תת-עורית במינון 100 מ"ג של Baminercept אחת לשבוע למשך 24 שבועות או לקבל אינבו למשך 24 שבועות. התוצא העיקרי הנמדד היה השינוי בזרימת הרוק (Stimulated whole salivary flow – SWSF) בתחילת הטיפול ובסוף המחקר. התוצאים המשניים כללו תוצאות לפי מדד European League Against Rheumatism Sjogren's Syndrome Disease Activity Indexי(ESSDAI), רמות של כימוקינים וציטוקינים נבחרים וכימות של אוכלוסיות תאי B ו-T בדם הפריפרי.

השינוי לאחר 24 שבועות במדד SWSF לא היה שונה בצורה משמעותית בין המטופלים ב-Baminercept לבין המטופלים באינבו (שינוי ממוצע מותאם לרמת הבסיס -0.01 לעומת 0.07 מ"ל/דקה, P=0.332). השינוי במדד ESSDAI במהלך הטיפול גם לא השתנה באופן משמעותי בין הקבוצות (שינוי ממוצע מותאם לרמת הבסיס -1.23 לעומת -0.15, P=0.104). למרות שההיארעות של תופעות לוואי הייתה דומה בין קבוצות הטיפול, הטיפול ב-Baminercept גרם לעלייה של רמות CXCL13 בפלסמה ושינויים משמעותיים במספר תאי ה-B וה-T בדם, דבר שתאם את מנגנון הפעולה המשוער של התרופה.

מסקנת החוקרים הייתה שטיפול ב-Baminercept לא הוביל לשיפור משמעותי בקרב חולי שיוגרן (של תפקוד בלוטות הרוק ושל שאר היבטי המחלה) למרות עדויות לתועלת מנגנונית במשפחת התרופות אותה מייצגת Baminercept.

מקור: 

St. Clair W.E et al (2018). Arthritis Rheumatol, 70: 1470-1480