אינסולינים באזליים המפחיתים סיכון להיפוגליקמיה ללא פגיעה בשליטה גליקמית עשויים לשפר ניהול סוכרת. מניעת היפוגליקמיה בשלבים הראשונים של טיפול עם אינסולין חשובה לצורך טיטרציה מיטבית והיענות גבוהה יותר לטיפול.

אנאלוגים מדור שני לאינסולין באזלי, כדוגמת טוג'או (300 יחידות למיליליטר- טוג'או) ואינסולין דגלודק (100 יחידות למיליליטר-דגלודק), הם בעלי יתרונות בהפחתת היפוגליקמיה לעומת אינסולין גלרגין 100 יחידות למיליליטר.

מחקר ה-BRIGHT הוא המחקר הקליני האקראי הראשון אשר השווה "ראש בראש" את היעילות והבטיחות של טוג'או לעומת דגלודק במטופלים "נאיביים" לאינסולין עם סוכרת סוג 2 ושליטה לא מספקת ברמות גלוקוז, תחת טיפול עם תרופות אנטי-גליקמיות פומיות, עם או ללא אגוניסטים ל-GLP-1.

אנליזה זו התרכזה בתוצאי ההיפוגליקמיה של מחקר ה-BRIGHT ובכלל זה ההיארעות והשיעורים של אירועי היפוגליקמיה בשבועות 0-24, 0-12 ו-13-24. המשתתפים חולקו ביחס של 1:1 לקבל מנה חד-יומית של טוג'או או דגלודק. מינון האינסולין עבר טיטרציה לצורך הגעה לערכי גלוקוז בצום בפלזמה הנעים בין 80 ל-100 מיליגרם לדציליטר.

מחקר ה-BRIGHT, שכאמור הוא המחקר הראשון המשווה בין טוג'או לדגלודק, הדגים הפחתות דומות בהמוגלובין מסוכרר בשתי הקבוצות (1.6%-), וזאת מכיוון שהיה מדובר במחקר Treat-To-Target. כמו כן, במחקר נמצאו הממצאים הבאים:

  • במהלך תקופת המחקר המלאה ותקופת טיפול האחזקה, ההיארעות והשיעור של היפוגליקמיה בכל שעה והיפוגליקמיה לילית היו דומים בשתי הקבוצות.
  • במהלך תקופת הטיטרציה, שיעור היפוגליקמיה מאומתת לילית (70 מיליגרם לדציליטר או פחות) היה נמוך יותר עם טוג'או לעומת דגלודק (הפחתה של 35%-), כמו גם ההיארעות והשיעור של היפוגלקמיה מאומתת בכל שעה (ערכים בין 55 ל-70 מיליגרם לדציליטר) בשימוש בטוג'או לעומת דגלודק (הפחתה של 43%- ).

שיעור נמוך יותר של אירועי היפוגליקמיה בשבועות 0-12 לטיפול (הזמן שבו מבוצעת טיטרציית אינסולין יותר אינטנסיבית) הוא בעל חשיבות לבניית ביטחון אצל המטופל בהיבט טיטרציה נכונה של האינסולין עם פחות חשש מאירועי היפוגליקמיה.

 

Bolli GB et al, ADA 2018 poster 1032-P