טסטוסטרון מגביר את המסה ואת כוחו של שריר השלד, אך עד כה לא בוצעה הערכה של ההשפעות ארוכות הטווח של נטילת תוספי טסטוסטרון על היכולות האירוביות או יכולות ניצול החמצן (Peak oxygen uptakeי– VO2 peak) בגברים מבוגרים עם רמות טסטוסטרון נמוכות. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את ההשפעה של תוסף טססטוסטרון על הנ"ל בזמן בדיקת ארגומטריה.

המחקר נערך בצורה אקראית, בסמיות כפולה עם קבוצת ביקורת שנטלה אינבו. המחקר נערך במעבדת פיזיולוגיה, והשתתפו בו גברים בריאים בני 60 ומעלה עם רמות טסטוסטרון כוללות של 100-400 ננוגרם/דציליטר (3.5-13.9 ננומול/ליטר) או רמות טסטוסטרון חופשיות הנמוכות מ-50 פיקוגרם/מ"ל (174 פיקומול/ליטר). התוצא העיקרי הנמדד היה השינוי ב-VO2 Peak.

בתחילת המחקר, הרמות הבסיסיות (± סטיית תקן) של VO2 Peak עמדו על 5.2 ± 24.2 ו-5.6 ± 23.6 מ"ל/ק"ג/דקה לטסטוסטרון ואינבו, בהתאמה. ניצול החמצן לא השתנה בגברים שנטלו טסטוסטרון, אך נפל בצורה משמעותית בגברים שנטלו אינבו (ירידה ממוצעת תלת-שנתית, 0.88 מ"ל/ק"ג/דקה, רווח בר-סמך 95%: 0.38 - -1.39 מ"ל/ק"ג/דקה, P=0.035). בין הקבוצות היה שוני משמעותי לאחר 3 שנים (הבדל ממוצע של 0.91 מ"ל/ק"ג/דקה, רווח בר-סמך 95%: 0.010-0.122 מ"ל/ק"ג/דקה, P=0.008). בגברים שנטלו טסטוטסרון, נראתה עלייה של 1 גרם/דציליטר שהייתה קשורה באופן משמעותי לשינויים ב-VO2 Peak.

מסקנת החוקרים הייתה שלאחר שלוש שנות מחקר, הירידה ב-VO2 Peak היית נמוכה משמעותית בקרב גברים שנטלו תוספי טסטוסטרון לעומת גברים נטלו אינבו והייתה קשורה בעלייה ברמות ההמוגלובין. ההבדל בין הקבוצות במדד זה יכול להיות מוסבר על ידי ההשפעות של טסטוסטרון על הפחתת הירידה הטבעית שנראית בהזדקנות. המשמעות הקלינית של תוצאות אלו, הצנועות יחסית, תתברר במחקרים עתידיים.

מקור: 

Traustadóttir T. et al (2018). The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 103, Issue 8, Pages 2861–2869