שימוש בנוגדי קרישה ארוכי טווח הוא יעיל עבור מניעת אירועים חוזרים של פקקת ורידים תחסיפית (VTE). השימוש בנוגדי קרישה פומיים בעלי מינון מופחת (DOAC) יכול להיות מועדף אם הם שומרים על יעילות הטיפול תוך הקטנת הסיכוי לדימום.

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו עוסקת בהשוואה של טיפול DOAC מופחת מינון לעומת טיפול DOAC במינון מלא לעומת אספירין או אינבו בשלב הארוך של הטיפול ב-VTE.

החוקרים במחקר זה סקרו את מאגרי המידע: MEDLINE, EMBASE ו-CINAHL. במהלך החיפוש נסקרו 1,399 כותרות מאמרים, כאשר מידע הופק ממחקרים שנסקרו על ידי שני סוקרים בלתי-תלויים. תוצאות עיקריות שנבחנו היו: VTE חוזר ואירועי דימום מאג'וריים ולא מאג'וריים אך חשובים קלינית, שהוצגו באמצעות יחסי סיכויים ורווח בר-סמך 95%.

שני מחקרים עמדו בתבחיני ההכללה. מידע מתוך 5,847 מעקבי מטופלים נותח עבור תוצאות היעילות ומתוך 5,842 מטופלים עבור תוצאות בטיחותיות. DOAC מופחתי מינון נמצאו יעילים במידה דומה ל-DOAC במינון מלא במניעת אירוע VTE חוזר בנקודת שנה אחת (יחס סיכויים 1.12 [רווח בר-סמך 95%, 1.87-0.67]) ויותר יעילים מטיפול באספירין או באינבו (יחס סיכויים 0.26 [רווח בר-סמך 95%, 0.46-0.14]).

שיעורי הדימומים המשמעותיים והלא-משמעותיים היו דומים בין מטופלים שטופלו ב-DOAC מופחתי מינון ומטופלים שטופלו באספירין או באינבו (יחס סיכויים 1.19 [ רווח בר-סמך 95%, 1.77-0.81]). הודגמה מגמה שבה התרחשו פחות דימומים משמעותיים בטיפול DOAC מופחת מינון לעומת טיפול DOAC במינון מלא (יחס סיכויים 0.74 [רווח בר-סמך 95% 1.05-0.52]).

על פי ממצאים אלה הסיקו החוקרים שטיפול ארוך טווח ב-DOAC מופחתי מינון במטרה למנוע אירוע פקקת ורידים תסחיפים יעיל במידה דומה לטיפול DOAC במינון מלא. כמו כן, הסיקו החוקרים שהסיכוי לדימום בין חולים שמטופלים ב-DOAC מופחתי מינון לבין חולים שמטופלים ב-DOAC במינון מלא, אספירין ואינבו הוא דומה. עם זאת, מציינים החוקרים שיש צורך במחקרי המשך נוספים.

מקור: 

Vasanthamohan, L. et al. Journal of Thrombosis and Haemostasis 16 (7)