דיפירון (אופטלגין) הינה תרופה משככת כאבים אשר אינה שייכת לקבוצת התרופות הנרקוטיות. בעבר, דיווחים על שיעור גבוה של אגרנולוציטוזיס כתוצאה משימוש בתרופה הובילו להפסקת השימוש בה בארצות הברית ובמדינות נוספות אך מחקרים שנעשו בהמשך הדגימו כי הערכות אלו היו מוגזמות. דיפירון יעילה יותר מאספירין ושווה או יעילה מפראצטמול למניעת כאבים במתן פומי ודומה ל-NSAIDS ואופיאטים חלשים במתן פראנטרלי.

אנליזה משולבת של עשרה מחקרי מקרה-ביקורת, השוותה בין תרופות אנלגטיות שונות שאינן נרקוטיות (דיפירון, פראצטמול, אספירין, דיקלופנק, איבופרופן) ובחנה שיעורי תמותה כתוצאה מתופעות לוואי קשות. לטובת האנליזה החוקרים סקרו מחקרים אפידימיולוגיים שבוצעו בין השנים 1970-1995 ובפרט מחקרי מקרה-ביקורת או מחקרי עוקבה אשר סיפקו מידע לגבי תמותה עודפת. בהיבט אגרנולוציטוזיס, נמצא כי שיעור ההיארעות הכולל של תופעת לוואי זו עומד על 3.4 מקרים למיליון (ספירת נויטרופילים הקטנה מ-0.5X10^9 לליטר) אך ישנה שונות גאוגרפית רבה בין המדינות השונות שנבחנו. תופעת לוואי זו נבחנה במחקר מקרה-ביקורת מבוסס אוכלוסייה אשר בוצע בגרמניה, איטליה, הונגריה, ספרד, ישראל, שבדיה ובולגריה (מחקר ה-The International Agranulocytosis and Aplastic Anaemia Study). השיעורים הנמוכים ביותר נמדדו במילאנו (1.5 מקרים למיליון) והשיעורים הגבוהים ביותר בבודפשט (5.5 מקרים למיליון).

נציין כי במאמר אחר על אותו מחקר שפורסם ב-JAMA² ציינו החוקרים ששיעור אגרנולציטוזיס כתוצאה משימוש בדיפירון היה הנמוך ביותר בישראל ובבודפשט וזאת בהשוואה ליתר המדינות שנבדקו.

כאמור, החוקרים בחנו את שיעור התמותה העודפת כתוצאה משימוש בתרופות אנלגטיות שאינן נרקוטיות ומצאו כי שיעור התמותה העודפת הכוללת בעקבות שילוב של אנפילקסיס, אגרנולוציטוזיס, אנמיה אפלסטית וסיבוכי מערכת העיכול היה גבוה עבור תרופות מסוג NSAIDs לעומת דיפירון. שיעור התמותה העודפת לכל מיליון משתמשים ב-NSAIDs עמד על 2.0 עבור אספירין, 5.9 עבור דיקלופנק, 6.5 עבור נפרוקסן ו-11.7 עבור אינדומטצין. עבור דיפירון שיעור זה עמד על 0.2 משתמשים ועבור פראצטמול על 0.25 משתמשים למיליון בלבד. דיפירון נמצאה בטוחה מ-NSAIDs גם בהיבט תמותה עודפת כתוצאה מאנמיה אפלסטית (סיכון זניח בדיפירון לעומת 0.054 מקרים עודפים למיליון משתמשים בדיקלופנק) ודמם GIי(0.171 מקרים עודפים למיליון משתמשים בדיפירון לעומת 5.857 מקרים עודפים למיליון משתמשים בדיקלופנק בשבוע). כמו כן, שיעור התמותה העודפת כתוצאה מאגרנולוציטוזיס לאחר שימוש בדיפירון עמד על 0.074 מקרים בלבד, אך יש לציין כי ב-NSAIDs ובפראצטמול נצפו שיעורים נמוכים משמעותית של תופעת לוואי זו.

לאור תוצאות אלו, החוקרים הסיקו כי היתרונות של דיפירון הינם שווים או עולים על פני אלו של תרופות אנלגטיות אחרות שאינן נרקוטיות. קיים סיכון יחסי לאגרנולוציטוזיס, אך הסיכון העודף בעת שימוש בדיפירון הינו נמוך מאוד והסיכון לסיבוכים מסכני חיים אחרים נמוך משמעותית מאשר זה של אספירין או NSAIDs אחרים.

יש לציין כי אנליזה משולבת זו הוגבלה על ידי התבנית של המחקרים שנבדקו. בעת הערכת הסיכון היחסי של התרופות השונות לא נלקחו בחשבון משך הטיפול, מינון התרופות או טיפולים קודמים ולא צוין מה הייתה ההתוויה לטיפול.

Ref:

JAMA 1986;256:1749-1757