על בסיס מידע קיים בנוגע ליעילות המתמשכת של לירגלוטיד בסוכרת סוג 2, מחקר זה ביקש להעריך את יעילותה ארוכת הטווח לאחר חמש שנים והשפעתה הכוללת על סיכון קרדיווסקולרי.

המחקר בוצע בתבנית רב-מרכזית תצפיתי ורטרוספקטיבית ובוצע שימוש בלירגלוטיד בתנאים קליניים סטנדרטיים. שינויים מתחילת המחקר ועד חודש 60 בהמוגלובין מסוכרר, גלוקוז בצום בפלזמה, משקל גוף, לחץ דם ופרופיל שומנים הוערכו על ידי החוקרים. כמו כן, החוקרים חישבו ציוני UKPDSי(United Kingdom Prospective Diabetes Study) בתחילת המחקר ובחודש 60 על מנת להעריך שינויים בסיכון המשוער לחמש ועשר שנים למחלת לב כלילית קטלנית ושאינה קטלנית ושבץ קטלני ושאינו קטלני.

במחקר השתתפו 103 מטופלים (גיל ממוצע 59.0±7.9 שנים, משך סוכרת ממוצע 10.4±6.8 שנים). לאחר שישים חודשים, רמות המוגלובין מסוכרר פחות ב- -1.0±1.2%, רמות FPG ב- -24.5±43.4 מיליגרם לדציליטר, משקל גוף ב- -5.3±6.4 קילוגרם, לחץ דם סיסטולי ב- -6.5±18.5 מילימטר כספית, לחץ דם דיסאטולי ב- -3.6±11.8 מילימטר כספית וכולסטרול כולל ב- -16.9±37.4 מיליגרם לדציליטר. שיעור האנשים שהשיגו רמות המוגלובין מסוכרר הקטנות מ-7% עלו מ-12.7% ל-39.8% (p=0.02). על בסיס ציון UKPDS, נצפו הפחתות מובהקות סטטיסטית בסיכון המשוער לחמש ועשר שנים למחלת לב כלילית קטלנית ושאינה קטלנית אך לא בסיכון לשבץ קטלני ושאינו קטלני.

החוקרים מסמכים כי במטופלים תחת טיפול בלירגלוטיד הנמשך חמש שנים, היתרונות בנוגע לשליטה מטבולית וסיכון קרדיווסקולרי נשמרים. ציוני ה-כי לירגלוטיד קשורה בהפחתת הסיכון למחלת לב כלילית אך לא להפחתת הסיכון לשבץ.

מקור: 

Frison, V. et al (2018). Diabetes Thearpy. Epub.