מחקר תווית פתוחה זה בוצע במרכז רפואי בודד עם קבוצה מקבילה, שתי תקופות טיפול ומעבר בין שתי הקבוצות (crossover). במסגרת המחקר 30 מטופלים עם סוכרת סוג 2 חולקו באופן אקראי לקבל אינסולין גלרגין 300 יחידות למיליליטר (300U/ml) ולאחר מכן טרגלודק באותה כמות יחידות או טרגלודק ולאחר מכן גלרגין.

המטופלים אושפזו ועברו בקרה של הפעילות הגופנית והתזונה. התוצאים העיקריים של המחקר היו אחוז הזמן הממוצע בתוך ערכי המטרה של גלוקוז הנעים בין 70-180 מ"ג/ד"ל (תוצא יעילות) ואחוז הזמן בהיפוגליקמיה (גלוקוז קטן מ-70 מ"ג/ד"ל; תוצא בטיחות) כפי שנמדדים על ידי ניטור גלוקוז מתמשך (continuous glucose monitoring) במהלך כל תקופת טיפול.

החוקרים מצאו כי האחוז הממוצע בתוך ערכי הגלוקוז הרצויים היה ללא הבדל בין שתי הקבוצות עבור גלרגין 300 וטרגלודק (77.8±19.2 לעומת 76.9±18.3%, p=0.848). עם זאת, האחוז של זמן בתוך ערכי היפוגליקמיה עבור טוג'או היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית מאשר אחוז הזמן עבור טרגלודק (1.3±2.7% לעומת 5.5±6.4%, p=0.002). בהיבט תוצאי הבטיחות המשניים, האחוז הממוצע של זמן עם היפוגליקמיה חמורה (גלוקוז קטן מ-54 מ"ג/ד"ל) או עם היפוגליקמיה לילית עבור טוג'או היה קטן באופן מובהק סטטיסטית מאשר עם טרגלודק.

החוקרים מסכמים כי במחקר זה הודגם כי לטוג'או וטרגלודק יעילות דומה בהיבט שליטה גליקמית כאשר הם ניתנים באותה כמות יחידות אך הסיכון להיפוגליקמיה היה נמוך באופן בולט בקבוצת הטוג'או מאשר בקבוצת הטרגלודק.

בנוסף, המחקר מזהה שהתדירות של היפוגליקמיה (בעיקר לילית) כי שנמדדת על ידי ניטור גלוקוז מתמשך היתה נמוכה באופן מובהק סטטיסטית עבור טוג'או לעומת טרגלודק. יתרה מכך, למרות שבמחקר לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית במדדים של שונות יומית (סטיית תקן של ערכי גלוקוז על פני 24 שעות, ערך M של 24 שעות ו-MAGE) בין טוג'או לטרגלודק, מדדים אחרים ורגישים יותר של שונות יומית ברמות גלוקוז, כדוגמת CV, ומדד של שונות בין-יומית כדוגמת MODD, היו גבוהים יותר במהלך הטיפול עם טרגלודק מאשר עם טוג'או. ההבדל במדדי ה-CV וה-MODD מדגיש את העליונות של טוג'או על פני טרגלודק בהיבט בטיחות.

מקור: 

Kawaguchi, Y. et al. (2018) Journal of Diabetes investigation. Epub