מחקרים

יחס אגן למותן ותחלואה קרדיומטבולית

ייתכן וגורמים גנטיים ייחודים הקשורים לפיזור שומן באגן ובירך עומדים בבסיס של יחס אגן למותן גדול (Waist-to-Hip Ratio). הבנה זו יכולה לשפר את הערכת הסיכונים והטיפול בחולים המועדים לכך

15.01.2019, 11:02
משקל, שכבות שומן (צילום: אילוסטרציה)

פיזור שומן גוף שנמדד בעזרת יחס אגן למותן (Waist-to-hip Ratio – WHR) מהווה תורם עצמאי ומשמעותי לתחלואה קרדיו-מטבולית שלא קשור ל-BMI. עד כה לא ידוע מהם הגורמים שבגינם אנשים סובלים מאחוז שומן נמוך בירך או גבוה יותר באגן שמוביל ל-WHR גבוה.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לזהות שינויים גנטיים הקשורים ב-WHR גבוה, בפרט כאלו שקשורים לפיזור שומן נמוך בירך או גבוה בבטן (אגן) ולהעריך את הקשר שלהם לסיכון ללקות במחלה קרדיו-מטבולית.

המחקר בוצע באמצעות GWASי(Genome Wide Association Studies) במידע קיים על WHR ממאגר מידע אנגלי (UK Biobank Cohort) וסיכום מידע ממחקרי GWAS קודמים (מידע שנאסף בין 2006-2018). תוצאים פולי-גניים (Polygenic) ליחס גבוהה יותר של WHR הוקשו מתוך ממצאים גנטיים שונים שהראו קשר ברור להיקף ירך או אגן.

קשר בין תוצאים פוליגניים לבין תוצאים קליניים הוערכו בקרב 3 מחקרים מבוססי אוכלוסיה, מחקר מקרה-ביקורת וסיכום מ-6 מחקרי GWAS (מידע שנאסף בין השנים 1991-2018). התוצאים שנמדדו היה WHR מתוקנן ל-BMI ו-WHR לא מתוקנן; מסת שומן שנמדדה על ידי Dual-Energy X-ray Absorptiometry, לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי, רמות כולסטרול LDL, טריגלצרידים, רמות סוכר בצום, רמות אינסולין בצום, הימצאות של סוכרת סוג 2 וסיכון למחלת לב כלילית (אנליזה במעקב).

בקרב 452,302 משתתפים במחקר UK Biobank ממוצא אירופי, הגיל הממוצע היה 57 (סטיית תקן 8) וה-WHR הממוצע היה 0.87 (0.09). בביצוע אנליזת GWAS,י202 שינויים גנטיים עצמאיים היו קשורים ב-WHR גבוה יותר (מתוקנן ל-BMI) (בקרב 660,648 מטופלים) ו-WHR לא מתוקנן (663,598 מטופלים). בניתוח מידע מ-Dual-Energy X-ray Absorptiometryי(18,330 משתתפים), ציון פוליגני ל-WHR גבוה יותר היו קשורים באופן משמעותי בפיזור שומן נמוך בירך וגבוה באגן.

במעקב (התבצע על 636,607 מטופלים), ציון פוליגני היה קשור בלחץ דם, רמות טריגליצרדים והימצאות סוכרת מסוג 2 גבוהים יותר (בהתייחס לציון אגן - יחס הסיכויים 1.57, רווח בר-סמך 95%: 1.34-1.83, סיכון מוגבר ל-1,000 שנות אדם [ARI]י4.4, רווח בר-סמך 95%: 2.7-6.5], p<0.001; בהתייחס לציון ירך - יחס הסיכויים 2.54, רווח בר-סמך 95%: 2.17-2.96, סיכון מוגבר ל-1,000 שנות אדם 12.0, רווח בר-סמך 95%: 9.1-15.3], p<0.001) ומחלת לב כלילית (בהתייחס לציון אגן - יחס הסיכויים 1.60, רווח בר-סמך 95%: 1.39-1.84, סיכון מוגבר ל-1,000 שנות אדם [2.3, רווח בר-סמך 95%: 1.5-3.3], p<0.001; בהתייחס לציון ירך - יחס הסיכויים 1.76, רווח בר-סמך 95%: 1.53-2.02, סיכון מוגבר ל-1,000 שנות אדם [3.0, רווח בר-סמך 95%: 2.1-4.0], p<0.001) לכל עלייה בסטיית תקן ב-WHR מתוקנן ל-BMI.

מקור: 

Lotta L.A et al (2018). JAMA. 2018;320(24):2553-2563;

 

 

 

נושאים קשורים:  מחקרים,  יחס מותן-אגן,  מחקר גנטי,  מחקר עוקבה,  מחלות קרדיווסקולריות,  מחלות מטבוליות
תגובות