סרטן בלוטת התריס

הישנות סרטן בבלוטת התריס לאחר אבלציה ומתן הורמון רקומביננטי

שיעורי ההישנות של סרטן בלוטת תריס בקרב מטופלים שעברו אבלציה עם קרינה לאחר הסרה כירורגית במינון 1.1 GBq או במינון 3.7 GBq היו דומים

בשנת 2012, שני מחקרים גדולים בקצאה אקראית בחנו מטופלים עם סרטן ממוין היטב בבלוטת התריס (HiLo ו-ETIMABL1) ומצאו שיעורי הצלחה דומים לאחר 6-9 חודשים בקרב מטופלים שעברו אבלציה (Ablation) ובנוסף קיבלו טיפול ביוד רדיואקטיבי (I131) במינון נמוך (1.1 GBq) או במינון הגבוה המקובל (3.7 GBq). עם זאת, שיעורי החזרה בעקבות הטיפול דווחו עד כה רק במחקרים תצפיתיים ולאחרונה גם ב-ESTIMABL1. החוקרים שאפו להשוות את שיעורי החזרה בקרב מקבלי המינונים השונים במחקר HiLo.

HiLo היה מחקר להוכחת חוסר-נחיתות, שהתקיים במקביל, בתווית פתוחה ובהקצאה באקראי ועם קבוצת ביקורת שבוצע ב-29 מרכזים באנגליה. מטופלים היו מועמדים להשתתפות במחקר בתנאי שהיו בני 16-80 ועם הוכחה היסטולוגית לסרטן תריס ממויין היטב שדורש אבלציה ביוד רדיואקטיבי (חולים ברמת תפקוד 0-2, גידול בדרגה T1-T3 עם אפשרות למעורבות בלוטות לימפה אבל ללא גרורות מרוחקות, ללא מחלה מיקרוסקופית שארית וכאלה שעברו כריתה מלאה של הבלוטה בשלב אחד או בשני שלבים).

המטופלים הוקצו באקראי (ביחס של 1:1:1:1) לאבלציה במינון נמוך או גבוה כמצויין לעיל, והם עברו הכנה עם Thyroid Stimulating Hormone רקומביננטי ממקור אנושי (rhTSH) או הפסקה של מתן הורמון תריס. המטופלים היה תחת מעקב שנתי במרפאה. הישנות אובחנה בכל אחד מבתי החולים שהשתתפו במחקר לפי השיטות המקובלות באנגליה. יחסי הסיכונים עד להישנות ראשונה, שנחשבת כתוצא משני במחקר, חושבו בעזרת עקומות ע"ש Kaplan-Meier.

בין ה-16 בינואר, 2007 וה-1 ביולי, 2010, 438 מטופלים הוקצו באקראי למחקר. בסיום תקופת המעקב ב-31 בדצמבר 2017, זמן המעקב החציוני עמד על 6.5 שנים (טווח בין רבעוני 4.5-7.6 שנים) בקרב 434 מטופלים. (217 בקבוצת המינון הקרינתי הנמוך ו-217 בקבוצת המינון הקרינתי הגבוהה. הישנות נראתה ב-21 מטופלים – 11 מקבוצת המינון הנמוך ו-10 מקבוצת המינון הגבוהה. מתוך אלו, 4 (2 בכל קבוצה) נחשבו כבעלי כמחלה עקשנית (Persistent). ההישנות המצטברת הייתה דומה בין שתי הקבוצות (לאחר 3 שנים – 1.5% לעומת 2.1%; לאחר 5 שנים – 2.1% לעומת 2.7%, ולאחר 7 שנים – 5.9% לעומת 7.3%; יחס הסיכונים 1.10 [רווח בר-סמך 95%: 0.47-2.59], p=0.83).

לא נראה הבדל בסיכון למחלת T3 או N1. שיעורי ההישנות היו דומים בקרב מטופלים שהוכנו לטיפול בעזרת rhTSH או בעזרת הפסקה של מתן הורמון תריס (לאחר 3 שנים – 1.5% לעומת 2.1%; לאחר 5 שנים – 2.1% לעומת 2.7%, ולאחר 7 שנים – 8.3% לעומת 5.0%; יחס הסיכונים 1.62 [רווח בר-סמך 95%: 0.67-3.91], p=0.28). לא נאסף מידע על תופעות לוואי ואירועים חריגים במהלך המעקב.

מקור: 

Dehbi H.M et al (2018). The lancet. Diabetes & endocrinology, ISSN: 2213-8595, Vol: 7, Issue: 1, Page: 44-51;

נושאים קשורים:  סרטן בלוטת התריס,  הישנות,  הקצאה אקראית,  יוד רדיואקטיבי,  מחקרים
תגובות