קיומה של תסמונת המעי הרגיז הבתר-זיהומית (Post Infectious Irritable Bowel Syndrome – PI-IBS) אוששה במספר מחקר אפידימולוגיים שנערכו בתנאים גאוגרפיים וקליניים מגוונים. עם זאת, המידע הקיים לא סוכם בצורה טובה, ויש מעט הכוונה לכיצד נכון לאבחן ולטפל בתסמונת זו. קבוצת רומא (ROME Foundations) הקימה קבוצת עבודה בשביל לסכם את העדויות הקיימות על הפתו-פיזיולוגיה של PI-IBS ולהציע אכוונה לאבחנה ולטיפול בתסמונת זו, בהתבסס על הספרות והנסיון הקליני.

קבוצת העבודה ערכה סקירה מבוססת ראיות ממאגרי ידע רפואיים אחר מאמרים שתיארו את המאפייניים הקליניים, הפתופיזיולוגיה (פעילות מערכת העצבים האנטרית, מיקרוביום, חוסר תפקוד של המערכת החיסונית, חוסר תפקוד של המחסומים במעי [Barrier Dysfunction], תפקוד אנדוקריני וגנטיקה) ומודלים חייתיים של PI-IBS. החוקרים השתמשו בשיטת קונצנזוס על שם "Delphi" בשביל לייצר חוקים לגבי ניהול PI-IBS ולפתח סכימת טיפול המבוססת על הממצאים ונסיונם של חברי הצוות.

PI-IBS התפתח אצל כ-10% מהמטופלים עם זיהום במערכת העיכול. גורמי סיכון כללו מין נשי, גיל צעיר יותר, לחץ פסיכולוגי לפני או בזמן הזיהום, וחומרת הזיהום. הפתוגנזה של PI-IBS ככל הנראה מערבת שינויים במיקרוביום של המעי וכן גורמים הקשורים לאפיתל, למערכת הסרוטונרגית ולגורמים חיסוניים כלל-גופניים. בהתבסס על ממצאיהם, החוקרים מספקים תרשים זרימה לטיפול שתלוי בהתייצגות הקלינית ובמנגנונים שייתכן וגרמו לפגיעה.

מקור: 

Barbara G. et al (2018). Gastroenterology Volume 156, Issue 1, Pages 46–58.e7;