מעכבי SGLT-2 מהווים טיפול פומי חדשני באנשים עם סוכרת סוג 2. עד היום, שני מחקרים קליניים מבוקרים גדולים בחולי סוכרת, רובם עם מחלה טרשתית, הדגימו כי התרופות אמפגליפלוזין (במחקר EMPA REG CV OUTCOME) וקאנאגליפלוזין (במחקרי CANVAS) מפחיתות אירועים קרדיווסקולריים שליליים מאג'וריים (MACE) ואשפוזים בגין אי ספיקת לב. בנוסף, אמפגליפלוזין מפחיתה את הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית ותמותה כוללת.

במסגרת מחקר ה-EMPA-REGי(Empagliflozin Cardiovascular Outcome Event Trial in T2D Patients–Remove Excess Glucose), מטופלים שקיבלו אמפגליפלוזין חוו הפחתה של 14% בסיכון היחסי לתוצא משולב של תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב או שבץ לעומת טיפול אינבו. הפחתה נוספת נצפתה גם בתמותה כוללת שיוחסה בעיקר להפחתה ניכרת בתמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים, 0.62; רווח בר-סמך 95% 0.49-0.77). כמו כן, אמפגליפלוזין הפחיתה אשפוזים בגין אי ספיקת לב ב-35% (יחס סיכונים 0.65, 0.50-0.85).

לאמפגליפלוזין יש השפעה מיטיבה גם על תפקוד כלייתי, ובמסגרת מחקר ה-EMPA-REG הודגם כי אמפגליפלוזין מעכבת את ההתקדמות של מחלת כליות ומפחיתה התקדמות נפרופתיה.

המנגנון העומד בבסיס ההשפעה הקרדיווסקולרית החיובית של מעכבי SGLT-2 יכול לנבוע מתכונותיהם המשתנות והנטריורטיות (natriuretic), הפחתת משקל ול"ד, וכן גם מהשפעתם על המערכת הסימפטטית ועיכוב משחלף נתרן-מימן. ייתכן שהשפעות אלו מפחיתות פגיעות לבביות, היפרטרופיה, פיברוזיס, remodeling והפרעה דיאסטולית. בנוסף, ייתכן שמעכבי SGLT2 מסיטים את המטבוליזם הלבבי מחומצות שומן וגלוקוז לעבר קטונים (שייתכן ומשפרים את פעילות ויעילות שריר הלב).

במטופלים עם סוכרת סוג 2 שסובלים במקביל ממחלת קרדיווסקולרית טרשתית או אי ספיקת לב, קונצנזוס מומחים זה ממליץ, במצבים מסוימים, להתחיל טיפול עם מעכבי SGLT-2 כאשר התרופה המועדפת בקבוצה זו הינה אמפגליפלוזין.

אמפגליפלוזין מועדפת לאור הראיות הקיימות כיום ממחקרים ופרופיל היתרון-סיכון המועדף שלה. הטיפול צריך להינתן בתחילה במינון הנמוך ביותר הקיים (10 מ"ג), מאחר ומינון גבוה יותר לא הוכח כמפחית יותר את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית. דרך המתן הפומית של אמפגליפלוזין הופכת אותה למועדפת על מטופלים רבים.

יש לציין כי במידה וידוע על מחלת כליות סופנית, היריון או הנקה אין להתחיל טיפול עם מעכבי SGLT-2. בהיבט תופעות לוואי וניטור הטיפול, יש חשיבות בידוע המטופלים כי השימוש באמפגליפלוזין כרוך בעליה בסיכון לפתח זיהומים מיקוטיים בגניטליה אך ניתן להפחית סיכון זה על ידי הקפדה על היגיינה אישית. במידה שמתפתח זיהום ניתן לטפל בו באמצעות תרופות אנטי-פטריתיות מקומיות. כמו כן, תחת טיפול במעכב SGLT-2, תוך ניטור ערכי המוגלובין מסוכרר  ניתן להפחית מינונים של אינסולין או תרופות סקרטגוגיות אחרות ושל תרופות משתנות.

קונצנזוס מומחים זה מציע פרוטוקול מפורט העוסק בבחירה של מעכבי SGLT-2 (או אגוניסטים ל-GLP-1) במטופלים עם סוכרת סוג 2.

מקור: 

Journal of the American College of Cardiology Nov 2018, 25566; DOI: 10.1016/j.jacc.2018.09.020