מחקרים

התחלת טיפול בסיטגליפטין בעת העלאת מינון מטפורמין בסוכרת סוג 2

ההשפעה הגליקמית והבטיחות של טיפול עם מעכב ה-DPP-4 סיטגליפטין במהלך העלאת מינון מטפורמין בחולי סוכרת סוג 2

18.02.2019, 12:51

מטרת מחקר זה היתה לאפיין את ההשפעה הגליקמית והבטיחות של התחלת טיפול עם מעכב ה-DPP-4, סיטגליפטין, במהלך העלאת מינון מטפורמין במטופלים עם סוכרת סוג 2 אשר לא השיגו את יעדי ההמוגלובין המסוכרר תחת מינון התחלתי של מטפורמין.

משתתפי המחקר היו עם ערכי המוגלובין מסוכרר של 7.5-11.0% תחת מינון מטפורמין של 1,000 מ"ג ליום וחולקו באופן אקראי לסיטגליפטין במינון 100 מ"ג פעם ביום או טיפול בפלסבו. לכלל המטופלים בוצעה העלאת מינון מטפורמין ל-2,000 מ"ג ביום. בוצע שימוש במודל אנליזת מידע אורכי על מנת לבחון את ההיפותזה הראשית אשר גרסה כי סיטגליפטין עדיפה על פלסבו בהיבט הפחתת המוגלובין מסוכרר בשבוע 20 כאשר הטיפול מתחיל במהלך העלאת מינון המטפורמין.

במחקר השתתפו 458 אנשים עם ערכי המוגלובין מסוכרר ממוצעים של 8.7% ומשך סוכרת של 6.3 שנים. לאחר 20 שבועות, השינוי הממוצע (least squares) מהמוגלובין המסוכרר ההתחלתי היה -1.10% (-1.28, -0.93) ו--0.69% (-0.88, -0.51) עם סיטגליפטין ופלסבו, בהתאמה. ההבדל בין הקבוצות (בשינוי המרובעים הפחותים) בהמוגלובין מסוכרר היה -0.41% (-0.59, -0.23) (p<0.001).

ההסתברות להשיג המוגלובין מסוכרר הקטן מ-7% בשבוע 20 היתה גבוהה יותר בקבוצת הסיטגליפטין מאשר בקבוצת הפלסבו באוכלוסיית המחקר הכללית (סיכון יחסי=1.7, p=0.002) ובמשתתפים עם המוגלובין מסוכרר בסיס של 8.5% (סיכון יחסי= 2.4, p=0.026). לא נצפו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהיבט תופעות לוואי כוללות, אירועי היפוגליקמיה, שינויים במשקל גוף או פרמטרים אחרים של בטיחות.

החוקרים מסכמים כי במשתתפים אשר לא משיגים יעדי המוגלובין מסוכרר תחת טיפול במינון תת-מירבי של מטפורמין, הוספה של סיטגליפטין בזמן העלאת מינון המטפורמין משפרת שליטה גליקמית והשגת יעדי המוגלובין מסוכרר עם בטיחות וסבילות דומה להעלאת מינון מטפורמין בלבד.

מקור: 

Li, M. et al. (2017) Medicine (Baltimore).  96(39), e8161

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת,  סיטגליפטין,  מטפורמין,  המוגלובין מסוכרר,  העלאת מינון