דעות

עוד לא אבדה חמלתנו? איך ומתי איבדנו הרופאים את החמלה

יותר תקנים ומיטות אינם המטרה אלא האמצעי לאפשר למפגש הקליני להשיג את ייעודו: ריפוי והקלה על סבלו של המטופל. המחסור בחמלה, אמון וקשר הם בעיית השורש של מערכת הבריאות

יחס רופא-מטופל. חשיבותה של חמלה לריפוי עוד תגבר בעידן הבא של טכנולוגיה ובינה מלאכותית. אילוסטרציה

מצוקת מערכת הבריאות מצריכה תוספת תקציב, לתקנים ולמיטות החסרים, אך הדיון על האתגרים בבריאות, על התקנים, המיטות, הזדקנות האוכלוסיה והתייקרות הטכנולוגיות מחמיץ את העיסוק באבני היסוד של הרפואה, הנמצאים במחסור חמור כיום: הקשר מטפל-מטופל, והחמלה הנמצאת בבסיסו.

תוצאותיו של המפגש מטפל-מטופל - אבחון, בדיקות, הפניות, טיפולים וההיענות לטיפול - תלויות בקיומם של חמלה, אמון וקשר, ואלה קובעים לא רק את האיכות הרפואית אלא גם את ההוצאה התקציבית. תקנים ומיטות, אם כן, אינם המטרה, אלא האמצעי לאפשר לפונקציית הייצור של מערכת הבריאות, המפגש הקליני, להשיג את יעודה: ריפוי והקלה על סבלו של המטופל. המחסור בחמלה, אמון וקשר הם בעיית השורש של המערכת. במונחים רפואיים, פונקצית הייצור של מערכת הבריאות חולה מאוד, ועד אשר לא תאובחן נכונה ותטופל בעיית השורש, נמשיך - המטופלים, המטפלים והמערכת - לשלם מחיר גבוה בטעויות רפואיות, בתחלואה הניתנת למניעה ובבזבוז התקציבים המוגבלים.

חמלה, Compassion, היא תשומת לב לסבלו של האחר ורצון לפעול להקל על סבלו. לחמלה תפקיד קריטי בבניית אמון וקשר בין מטפל למטופל, בשיתוף המטופל באחריות לטיפול בו עצמו ויש לה כשלעצמה ערך מוכח מחקרית בריפוי. לחמלה יש בסיס נוירוביולוגי: כאבו של האחר מהדהד בנו ואנו חשים במצוקתו, ממש ברמה הפיזית. במפגש עם כאב וסבל עומדים בני אדם בכלל ומטפלים בפרט בפני בחירה בדרך של הגנה עצמית, פעולות ואמירות שנועדו להפחתת תחושות המצוקה והחרדה שלנו עצמנו בדרך של רציונליזציה, עד כדי התרחקות, או בדרך של הקלה על מצוקת הזולת באמצעות התקרבות, נוכחות, הקשבה אמיתית ומעשים.

חמלה ועזרה לזולת משחררים במוח חומרים כימיים המקלים על הכאב שאנו חשים לנוכח סבלו של האחר, ומעניקים תחושות של תגמול, יעוד, השתייכות וקשר. לכאורה זו אמורה היתה להיות הדרך הנבחרת, אך סביבת העבודה הקשה ומחסור בזמן משפיעים על הרופאים, האחיות ושאר המטפלים בכיוון של התרחקות רגשית ומעשית מסבל כדי להגן על עצמם, והתוצאה היא ציניות וניכור, מה שהמטופלים חווים לעתים קרובות מדי כהיעדר אמפטיה ואכפתיות, חוויה הפוגעת ביכולת להירפא. במערכת הבריאות החמלה נמצאת במחסור חמור, והיעדרה מוסיף על סבלם של החולים ושוחק את הרופאים.

איך ומתי איבדנו הרופאים את החמלה? האם כבר בלימודי הרפואה במחלקות או בסטאז' כשהתחלנו לקרוא לגברת לוי "אי ספיקת הלב מחדר 10" ולא התעניינו בה כבן אדם? מה חשים (או לא) הפסיכיאטרים המשחררים מבתי החולים חולים עם אבחנה חדשה של סכיזופרניה מבלי לשוחח איתם על מחלתם ואלה נידונים לגלות את האבחנה בדרך מקרה, כפי שהראה מחקר חדש? ההתרחקות כמנגנון הגנה שמפתחים עובדי מערכת הבריאות, בתגובה ל-Moral injury שהם חווים בעבודה מובילה לקהות חושים ואינה מיטיבה לא עם הרופאים ולא עם המטופלים.

האם ניתן להגביר את החמלה? חמלה אינה מוצר אלא תכונה ויכולת שניתן לטפח. היכולת להבין את המטופל תלויה במודעות עצמית של המטפל לעולמו הפנימי, והיכולת להביאה לידי ביטוי תלויה בסביבה ארגונית מאפשרת. עבודות הראו כי מטפל המתאמן בפרקטיקות של אימון תודעתי, דוגמת מדיטציה ומיינדפולנס, המודע יותר לעצמו ושיש בו גם חמלה עצמית, מראה יותר חמלה למטופלים ומקשיב להם יותר. ההקשבה והנוכחות, היות המטפל עם המטופל, חיוניים לאבחון ולטיפול נכונים. תשתית פיזית טובה, זמן איכות עם המטופל, תהליכי עבודה ידידותיים ומנהיגות מחוברת, הם הקרקע התרבותית הארגונית עליה יכולה החמלה לצמוח ולשגשג. תנאים אלה ניתנים להשגה גם במערכת הנמצאת במחסור, בצעדים ארגוניים שיכללו טיפול במטפל בצד שינויים מערכתיים.

קביעתו של היפוקרטס בשבועת הרופא תקפה גם היום ובעתיד: "סימפטיה והבנה חשובות מסכינו של המנתח ומתרופתו של הרוקח". חשיבותה של חמלה לריפוי עוד תגבר בעידן הבא של טכנולוגיה ובינה מלאכותית, שכן היא מה שהמטופלים זקוקים לו, ואשר מחשבים ורובוטים לא יוכלו לספק. חמלה והקלה על הסבל הם לב העניין ברפואה, ערך ליבה, וראוי שהשיח הציבורי יעסוק בהם ולא רק במיטות ובתקנים. יש צורך דחוף בטיפוח חמלה במערכת הבריאות כדי לשפר את תפקודה, ויש לכך משמעות מעשית מאוד. המטופלים והמטפלים יכולים להתאחד לעשות למען המטרה הזו.

נושאים קשורים:  ד"ר יואב יחזקאלי,  דעות,  חדשות,  מערכת הבריאות,  יחסי מטפל-מטופל
תגובות
 
אנונימי/ת
27.06.2019, 08:14

ביקורת עצמית כן. הלקאה עצמית לא!!!

אנונימי/ת
27.06.2019, 20:51

לאור חטא היהירות וחוסר האמפטיה של רופאים רבים נדרשת דווקא
הלקאה עצמית והלקאת עמיתים !

אנונימי/ת
27.06.2019, 19:15

ראויה עמדתך להיות כתובה בכל חדר רופאים . תודה

אנונימי/ת
28.06.2019, 10:53

דבר בשם עצמך, מנותק

אנונימי/ת
28.06.2019, 22:20

רמת התגובה שלך מראה כמה הוא צודק

אנונימי/ת
28.06.2019, 22:20

רמת התגובה שלך מראה כמה הוא צודק

אנונימי/ת
28.06.2019, 11:08

עקרונות הרמב"ם :
רופא /ה צריך להיות בעל ~~~מצפון ואחריות ~~~
הקב"ה נתן לרופא רשות לרפא הרופאים הם שליחיו !!!
הייתי שייכת לרופאה מהכללית אם הייתי נשארת אצלה לא הייתי פה היום ....
הזלזול וחוסר הידע בנוסף היא שדרה חוסר אמינות בעליל על כך אמרו חז"ל :
" טוב שברופאים לגיהינום "

28.06.2019, 11:31

אנונימיות אינה ערובה לפרי יטיביות וטמטום
הר בן היה גאון ואתה מפרש אותו ברוח הקופים על העצים ממקומות מסוימים מאוד ביבשת השחורה

28.06.2019, 11:30

אולי העומס הבלתי נסבל המחסור בצוות והתעמרות הקופות יחד עם התבהמות וגסות הרוח של המטופלים?אני רואה מחלפים-כשמריצים אותו לפנות בוקר לניתוח דחוף. וכל העולם ממתין לקיסר?

אנונימי/ת
28.06.2019, 11:35

Dear Doctors
your ego and greed is an epidemic. Fix your own house and have Humility for the senior citizens that built and fought for this country. medicine as we know it is not horse trading,
you are at the lowest point , wake up and don't give a hand to hot shots the build pirate clinics and transfer patients to them' you will make the whole generation of elderly citizens including your parents and their friends. fix the shame and outlaw private medical centers for profit. medicine is a noble profession increase efficiency in the hospital and pay the doctor more but don't steal the patients from the hospitals.

אנונימי/ת
28.06.2019, 11:38

מנקודת מבט פסיכולוגית (השכלה בתחום + רפואה) יש ניתוח מאפני האישיות של בני אדם ובחירת המקצועות . על אלו הבוחרים במקצוע הרפואה זה לאו דווקא אלו שרוצים לרפא . אלא לרוב אלו בעלי הצורך בשליטה . כי איזה מקצוע נותן הכי הרבה שליטה על חיי אדם ? (כמובן שיש מקצועות הנותנים הרבה שליטה על חיי אדם. קחו לדוגמא את פקח הטיסה,שבטעות של שניה יכול להביא למוות של מטוס נוסעים שלם. או נהג הרכבת אוטובוס ועוד ועוד) אבל הענין שמתלוננים עליו מאז ומעולם על הגישה היהירה הפטרונות וסינדרום אלוהים. זה לא בגלל שהרופא רופא וזו גישתו. בניתוח פסיכולוגי שאני עושה מהכרותי את הרופאים הרבים שאני פגשתי (גם כעובדת ולא רק מטופלת ) רובם מאפיני האישיות שלהם הם של יהורה , אגו עצום וסינדרום אלוהים . עם הפרעות אישיות נרקסיסטיות ועוד. ז"א מראש מגיעים למקצוע הרפואה כאלו שבינם לבין חמלה, אנושיות אמפטיה ואיבחון מקצועי אין קשר. ז"א הטעות של מי שאינו מבין בפסיכולוגיה של האדם .היא ההסקה המוטעת שכל מי שבוחר להיות רופא אלו מלאכים בלבן. זה בדיוק ההפך. עכשיו יש כמובן אחוז קטן שאלו באמת אנשים מיוחדים עם אמפטיה עצומה ובני אדם ראויים שבוחרים במקצוע בגלל השליחות ולא האגו. אלו הם מעטים. עכשיו מה שכתבתי לגבי רופאים זה גם נכון לגבי פסיכולוגים קלינים..אותו דבר. הפסיכולוג הקליני יודע לאבחן מבצויין אישיות , מצבים חברתיים וכו וכו....חדי אבחנה ובעצם רואים הכל ... מה שלא כל כך רוצים לראות . אבל לא כל מי שבוחר להיות פסיכולוג הוא מלאך בלבן. הרבה בוחרים במקצועות האלו בגלל השליטה האדירה שהמקצוע מאפשר על בני אדם.

אנונימי/ת
28.06.2019, 22:22

נאה דרשת

כל מילה בסלע.
אבל ממה את חוששת??מדוע להשאר אנונימית?האם מישהו ירע לך??

28.06.2019, 11:49

קרוקודיל דאנדי
10.2.2019
היום נכחתי בישיבת הבקר של מחלקת נשים בביה"ח קפלן משם יצאתי לגימלאות. נעים לי להיות נוכח בישיבות המחלקה ולשמוע את הדיונים וההרצאות בנושא המקצוע שבו עסקתי עשרות שנים.
הוזמנו לישיבה הזו כמה עובדות סוציאליות ופסיכיאטר . רופאה מתמחה ומוכשרת מהמחלקה הציגה מקרה של אישה צעירה בתחילת הריונה הראשון שפנתה לבית החולים לבקש שיסולק ההריון ממנה בגלל לחצים נפשיים ובעיות משפחתיות שהציקו לה וערערו אותה. בעיקר בגלל התערבותן של בנות משפחתו של בעלה בחיי הזוגיות הטרייה שלה, תסריט ידוע מקדמת דנא. הצוות הרפואי בתשומת לב רבה וברגישות דאג לה מבחינה נפשית בסיוע העובדת הסוציאלית וההריון אכן המשיך עד לידה מוצלחת.
נזכור שבימינו, עקב התפתותה המהירה של הרפואה עם כל האמצעים הטכנולוגיים המתוחכמים והמחשוב המואץ (והרצחני לעתים), נשכח הפציינט עם בעיותיו הנפשיות ותשומת הלב התרכזה בממצאים הקרים של תוצאות בדיקות המעבדה והמכשירים השונים. הרופא המשפחתי שהוא האבא של בריאותו של הפציינט ממהר לסיים את המפגש עמו בגלל עומס העבודה, והפונה יוצא ממנו מאוכזב כי לא שמעו אותו די ולא הספיק לפרוק את שמציק לו..
בקורס של הרפואה הסינית (2 שנים) סיפרו לנו שבמרפאה גדולה אחת בעת שיצא הצוות הרפואי להפסקת תה, פתאום בא ישו למרפאה ונכנס הישר לחדרו של אחד הרופאים. אחרי כמה דקות הוא יצא לחדר ההמתנה לבוש חלוק לבן וקרא "בבקשה מי בתור?"
נכנס אליו לחדר איש ישוב בכיסא גלגלים. מה הבעיה שואל ישו. באתי לביקורת, אני משותק כבר תשע שנים ומרותק לכיסא, לאחרונה הופיעו אצלי כאבי גב. מסתכל עליו ישו ואומר "קום ולך!!". דוקטור סליחה אני משותק מזה שנים ורגלי לא נושאות אותי.. "קום ולך!!" אומר שוב ישו. האיש קם על רגליו ויצא מהלך מן החדר. אחד הממתינים שאל אותו נו איך הרופא החדש? והוא עונה: "אני יודע? הוא אפילו לא שם עלי סטאתוסקופ..!"
המסר של הסיפור ברור..
לפני מספר שנים הוצג בארץ סרט חמוד "קרוקודיל דאנדי". מדענית אמריקאית נסעה לאוסטרליה למחקר כלשהו ואגב שהותה שם הכירה איש מקומי חקלאי, מין קאובוי כזה מחוספס שנשא את השם הזה. בחזרה לארצה היא הזמינה אותו להתארח אצלה בארה"ב. בין היתר הוא נלווה אליה למסיבת קוקטייל שם היו הרבה מי ומי. היא מציגה בפניו את האישים: זה דוקטור וינסטון מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה וזה מיסטר רוברטוס כלכלן בכיר במשרד האוצר וזה מיסטר ברודויי פסיכולוג ידוע. מה זה פסיכולוג? שואל דאנדי . זה איש שהולכים אליו כאשר למישהו יש בעיות כדי שיעזור לו להתגבר עליהן. מה, אצלכם אין כזה? לא , אצלנו אם יש למישהו בעיה הוא הולך לגולדסמית בעל המכלת בכפר מספר לו את הבעיה והכל מסתדר!
ובמקומותינו אין יותר חנויות מכולת כך שאין באזני מי לשפוך את הצרות. קיימים רק סופרמרקטים, אבל הקופאיות שם עסוקות מאד בעיקר כדי לברר באיזה מועדון חבר הלקוח שבא לקנות לחמנייה כדי לזכות אותו בהנחה משמחת לבב אנוש , ולא פנויות לשיחות סעד כאלה. כך נולד הצורך בפסיכולוגים ועובדות סוציאליות (אלה האחרונות עבודתן יעילה יותר והן גם לא לוקחות כסף...כמו שאמרה נכדתי בת החמש לאמה, "כל פעם שסבא יעקב בא אלינו הוא עושה כל מיני תיקונים אבל לא לוקח כסף"). וככל שהמכולות מתמעטות והולכות כן הולך וגדל מספרן של הפסיכולוגיות והעובדות הסוציאליות לעזור לבני אנוש. הממשלה אמנם לא סופרת אותן כך שהן חופשיות לשבות מתי שרוצות וזה לא יזיז לאיש ..
מעשה שחבר אחד נכנס לעשות קניות בהום סנטר ודווקא שם הוא כן מצא קופאית פנויה אבל היא לא ידעה עברית. הלך לברר אצל המנהל. זה יעץ לו ללכת למחלקת החשמל, שם יש מנורות הרבה (לאמפות), שיתפוס אחת מהן וידבר איתה כמה שהוא רוצה, שנאמר בלשון היידיש "רעד מיט די לאמפ" כלומר דבר עם המנורה, היא הלאמפה. היא לא תענה לך כלום, לא תיתן לך עצות מוכנות ולא תעצבן אותך, כך שמובטח לך שתלך ממנה שקט ונינוח..והכל על חשבון הבית, שעל כן קראנו לעסק שלנו "הום".

בברכה
דר יעקב זמיר

קרוקודיל דאנדי
10.2.2019
היום נכחתי בישיבת הבקר של מחלקת נשים בביה"ח קפלן משם יצאתי לגימלאות. נעים לי להיות נוכח בישיבות המחלקה ולשמוע את הדיונים וההרצאות בנושא המקצוע שבו עסקתי עשרות שנים.
הוזמנו לישיבה הזו כמה עובדות סוציאליות ופסיכיאטר . רופאה מתמחה ומוכשרת מהמחלקה הציגה מקרה של אישה צעירה בתחילת הריונה הראשון שפנתה לבית החולים לבקש שיסולק ההריון ממנה בגלל לחצים נפשיים ובעיות משפחתיות שהציקו לה וערערו אותה. בעיקר בגלל התערבותן של בנות משפחתו של בעלה בחיי הזוגיות הטרייה שלה, תסריט ידוע מקדמת דנא. הצוות הרפואי בתשומת לב רבה וברגישות דאג לה מבחינה נפשית בסיוע העובדת הסוציאלית וההריון אכן המשיך עד לידה מוצלחת.
נזכור שבימינו, עקב התפתותה המהירה של הרפואה עם כל האמצעים הטכנולוגיים המתוחכמים והמחשוב המואץ (והרצחני לעתים), נשכח הפציינט עם בעיותיו הנפשיות ותשומת הלב התרכזה בממצאים הקרים של תוצאות בדיקות המעבדה והמכשירים השונים. הרופא המשפחתי שהוא האבא של בריאותו של הפציינט ממהר לסיים את המפגש עמו בגלל עומס העבודה, והפונה יוצא ממנו מאוכזב כי לא שמעו אותו די ולא הספיק לפרוק את שמציק לו..
בקורס של הרפואה הסינית (2 שנים) סיפרו לנו שבמרפאה גדולה אחת בעת שיצא הצוות הרפואי להפסקת תה, פתאום בא ישו למרפאה ונכנס הישר לחדרו של אחד הרופאים. אחרי כמה דקות הוא יצא לחדר ההמתנה לבוש חלוק לבן וקרא "בבקשה מי בתור?"
נכנס אליו לחדר איש ישוב בכיסא גלגלים. מה הבעיה שואל ישו. באתי לביקורת, אני משותק כבר תשע שנים ומרותק לכיסא, לאחרונה הופיעו אצלי כאבי גב. מסתכל עליו ישו ואומר "קום ולך!!". דוקטור סליחה אני משותק מזה שנים ורגלי לא נושאות אותי.. "קום ולך!!" אומר שוב ישו. האיש קם על רגליו ויצא מהלך מן החדר. אחד הממתינים שאל אותו נו איך הרופא החדש? והוא עונה: "אני יודע? הוא אפילו לא שם עלי סטאתוסקופ..!"
המסר של הסיפור ברור..
לפני מספר שנים הוצג בארץ סרט חמוד "קרוקודיל דאנדי". מדענית אמריקאית נסעה לאוסטרליה למחקר כלשהו ואגב שהותה שם הכירה איש מקומי חקלאי, מין קאובוי כזה מחוספס שנשא את השם הזה. בחזרה לארצה היא הזמינה אותו להתארח אצלה בארה"ב. בין היתר הוא נלווה אליה למסיבת קוקטייל שם היו הרבה מי ומי. היא מציגה בפניו את האישים: זה דוקטור וינסטון מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה וזה מיסטר רוברטוס כלכלן בכיר במשרד האוצר וזה מיסטר ברודויי פסיכולוג ידוע. מה זה פסיכולוג? שואל דאנדי . זה איש שהולכים אליו כאשר למישהו יש בעיות כדי שיעזור לו להתגבר עליהן. מה, אצלכם אין כזה? לא , אצלנו אם יש למישהו בעיה הוא הולך לגולדסמית בעל המכלת בכפר מספר לו את הבעיה והכל מסתדר!
ובמקומותינו אין יותר חנויות מכולת כך שאין באזני מי לשפוך את הצרות. קיימים רק סופרמרקטים, אבל הקופאיות שם עסוקות מאד בעיקר כדי לברר באיזה מועדון חבר הלקוח שבא לקנות לחמנייה כדי לזכות אותו בהנחה משמחת לבב אנוש , ולא פנויות לשיחות סעד כאלה. כך נולד הצורך בפסיכולוגים ועובדות סוציאליות (אלה האחרונות עבודתן יעילה יותר והן גם לא לוקחות כסף...כמו שאמרה נכדתי בת החמש לאמה, "כל פעם שסבא יעקב בא אלינו הוא עושה כל מיני תיקונים אבל לא לוקח כסף"). וככל שהמכולות מתמעטות והולכות כן הולך וגדל מספרן של הפסיכולוגיות והעובדות הסוציאליות לעזור לבני אנוש. הממשלה אמנם לא סופרת אותן כך שהן חופשיות לשבות מתי שרוצות וזה לא יזיז לאיש ..
מעשה שחבר אחד נכנס לעשות קניות בהום סנטר ודווקא שם הוא כן מצא קופאית פנויה אבל היא לא ידעה עברית. הלך לברר אצל המנהל. זה יעץ לו ללכת למחלקת החשמל, שם יש מנורות הרבה (לאמפות), שיתפוס אחת מהן וידבר איתה כמה שהוא רוצה, שנאמר בלשון היידיש "רעד מיט די לאמפ" כלומר דבר עם המנורה, היא הלאמפה. היא לא תענה לך כלום, לא תיתן לך עצות מוכנות ולא תעצבן אותך, כך שמובטח לך שתלך ממנה שקט ונינוח..והכל על חשבון הבית, שעל כן קראנו לעסק שלנו "הום".

בברכה
דר יעקב זמיר

אנונימי/ת
28.06.2019, 12:07

אני האנונימית עם ההשכלה בפסיכולוגיה ורפואה. שילוב נפלא דרך אגב. שאני חושבת שחובה בעתיד שכל מי שרוצה ללמוד רפואה. קודם ילמד פסיכולוגיה . נסתפק בתואר ראשון , וואחכ רפואה. כי הדבר החשוב ביותר בתחום הריפוי הגוף והנפש. ועמדתי היא כפי שאמרו לפני גדולים ומלומדים שקודם חשוב בריאות הנפש. כי המקור לרוב החולי הגופני הוא הנפש . הבעיות הריגשיות . חוסר האיזון הריגשי. המתח , התיסכול . היאוש העצב . כל מה שמחליש את מערכת החיסון. ואז חגיגה למחלות הגוף הארורות. אהבתי את התגובה שלך והסיפורים המענינים.

סיפורים נהדרים. תודה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 15:10

אכן חסר להם לימוד פסיכולוגיה.מה שמלמדים אותם זה לקחת צעד אחורה מהחולה מה שגורם למטופל לחוסר אמון.הבעיה יותר קשה עם רופא משפחה שרובם כבר מזמן לא מישמים את הפרסומת שהיתה בזמנו.
מה שעדיין עובד טוב זה הכסף!
אבל אציין שמקרים רבים של בעיות נפש מתחילות כתוצאה מסבל גופני שהרופא לא לוקח ברצינות.

אנונימי/ת
29.06.2019, 15:10

אכן חסר להם לימוד פסיכולוגיה.מה שמלמדים אותם זה לקחת צעד אחורה מהחולה מה שגורם למטופל לחוסר אמון.הבעיה יותר קשה עם רופא משפחה שרובם כבר מזמן לא מישמים את הפרסומת שהיתה בזמנו.
מה שעדיין עובד טוב זה הכסף!
אבל אציין שמקרים רבים של בעיות נפש מתחילות כתוצאה מסבל גופני שהרופא לא לוקח ברצינות.

28.06.2019, 12:43

אכן נושא החמלה הולך ומצטמצם בעידן הטכנולוגי וחשוב להדגישו בחינוך והכשרת הדור הבא של הרופאים, לבל ייעלם וייכחד.
ולכל המגיבים (כמעט כולם) - למה תגובה אנונימית? ממי או ממה יש לפחד ולהסתתר?
אזרו אומץ וכתבו דעתכם בגלוי!

אנונימי/ת
28.06.2019, 12:45

מערכת קבלת סטודנטים ללימודי רפואה מודדת אותם לפי IQ ולא לפי EQ

אנונימי/ת
28.06.2019, 13:05

פרופסור ליבוביץ ז"ל . היה מגיב למאמר פיטפוטי ביצים . מרבית המפגשים הם מול חולה חרדתי. הדורש מלוא החופן בדיקות מיותרות. הגורמות לעומס . תוצאות חיוביות שגויות.החולה צריך אמפתיה ומפגש מספיק ארוך לברור החרדה. אין צורך חס וחלילה שהרופא יידבק בוירוס החרדה. מתוך חמלה או פחד מתביעה.

אנונימי/ת
28.06.2019, 15:32

קישקוש.ליבוביץ היה גס רוח ממדרגה ראשונה ודמגוג ידוע.
הוא מעולם לא עסק ברפואה למרות הכשרתו -- וטוב שכך !
כל קשר בין ליבוביץ לאמפטיה וחמלה מקרי בהחלט !

28.06.2019, 19:18

ד"ר יחזקאלי היקר
כל מילה בסלע. אכן החמלה הולכת ומתפוגגת וזו למעשה לב הרפואה.
כדאי לקרוא את ספרו החשוב של סטפן צוייג:"קוצר רוחו של הלב" כדי ללמוד את רמת החמלה אנושיות, אמפטיה וההקרבה של הרופא ד"ר קנדור.
אתה גם צודק בקשר למדיטציות שיכולות לתרום בעניין: פירטתי זאת בהרחבה בפרקים האחרונים של ספרי"נפש האדם בראי הספרות" הוצאת "אח"(נמצא בצומת ספרים)

28.06.2019, 22:32

חמלה? איך מודדים חמלה ב"מדדי איכות"? בתפוקות ובמאזנים כלכליים? איזה סעיף באקרדיטציה בודק אותה ומתי לארונה מונה רופא למשרה בכירה על סמך נהיגת חמלה כלפי מטופלים? גש להנהלות בתי החולים והקופות ושאל על החמלה.

אנונימי/ת
28.06.2019, 23:07

כרופא בכיר וממרום השנים, אני לא זוכר כמעט אף מנהל מחלקה שהראה לנו מה זו חמלה. מנהלי המחלקות לא נבחרו כי הציגו חמלה לחולים או לצוות שלהם, ההפך הנכון. לכן ללא דוגמה אישית בערכת הבריאות השאלה לאן נעלמה החמלה ברורה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 21:27

ומה איתך? האם כרופא בכיר הראית דוגמה אישית לצעירים בנושא? תמיד אפשר להטיל את האשמה על מי שמעליך, בטח גם מנהל המחלקה היה מאשים את מנהל בית החולים אם היה נאלץ להצטדק.

אנונימי/ת
29.06.2019, 08:30

שיר האושר שכתב אליהו גולדנברג אביב של דודו טופז שמעתי אותו לפני למעלה מ 50 שנה ונכון היום זה רק דקה שיכולה לשנות הרבה
זה קצת מורכב

אך זהו המצב

כי ככה זה, כך זה מן הסתם

מה סוף סוף דרוש לו לאדם?

חיוך מעט, מילה טובה, מבט

והעולם שלו על כף היד.

חייך אליו רעי, ידך הושט

ואל תאמר "מחר" - עשה כעת!

כי זהו האדם, החיוך מונח אצלו בדם.

רק דקה ומבט

אנונימי/ת
29.06.2019, 08:30

שיר האושר שכתב אליהו גולדנברג אביב של דודו טופז שמעתי אותו לפני למעלה מ 50 שנה ונכון היום זה רק דקה שיכולה לשנות הרבה
זה קצת מורכב

אך זהו המצב

כי ככה זה, כך זה מן הסתם

מה סוף סוף דרוש לו לאדם?

חיוך מעט, מילה טובה, מבט

והעולם שלו על כף היד.

חייך אליו רעי, ידך הושט

ואל תאמר "מחר" - עשה כעת!

כי זהו האדם, החיוך מונח אצלו בדם.

רק דקה ומבט

אנונימי/ת
29.06.2019, 10:16

ודאי הכוונה : אליהו גולדנברג, אביו (ולא אביב) של דודו טופז.

דודו טופז אהב לדקלם את השיר הזה, גם כשהיה בצוות הווי בצ.ה.ל. ואביו אהב לקרוא אותו מן הבמה בערבי ההקראה המיוחדים שהיה עורך

אנונימי/ת
29.06.2019, 11:13

חמלה ואמפטיה חשובים מאוד כדאי לחזק נושאים אלה בין הגורמים נמטפלים בחולה

29.06.2019, 11:25

קשה לבוא בטענות רק לציבור הרופאים ולעולם הרפואה כשמדובר בהיעדר חמלה, שכן אלה הם פני החברה בכללותה.... יחד עם זאת במקום בו נמצאים בני האדם במצב הכי פגיע שלהם והם תלויים ברופאים המטפלים עד כדי אובדן הזהות שלהם ותחושה של היעדר שליטה מוחלטת המלווה בחוסר אונים , ניתן הייה לצפות שייזכו להתייחסות חומלת ואנושית .. חמלה ואנושיות הםן תכונות שאותן קשה ללמד אם אינן קיימות מלכתחילה אך מתבקש שהן יהיו בבחינת הכרח משל היו מקבלים לקורס טייס קצרי ראייה עם אסטיגמציה גבוהה, או נעדרי תחושת אוריאנטצייה מרחבית , וכד'. רופא שלא יכול, לא מסוגל, או לא רוצה להסתכל למטופל שלו בעיניו, לקרוא לו בשמו ולחוות את כאבו מנקודת מבטו האישית רגשית של האדם ולא רק לראות אותו דרך הגיליון הרפואי והמדדים ראוי שתישאל השאלה אם הוא רופא או טכנאי רפואה...
ומדוע כה נחוצה החמלה והאנושיות ? מכיוון שהמחלה הכי ממארת שבנמצא היא איננה מחלה שניתן לרפא אותה באמצעות מכונות ופרמקולגיה....המחלה הממארת ביותר שקיימת בימינו היא מחלת "אי ההקשבה" . מחלתם של כול אלה המתהלכים בינינו בתוכנו ובקרבנו כשהם מורעבי הקשבה....קשה מאוד לרפא אדם הסובל ממחלה פיזיולוגית אם לא נקשיב ונתייחס למחלת "אי ההקשבה .. לצורך כך נדרשת חמלה שאחד ממאפינניה המרכזיים בא לידי ביטוי ביכולת לפנות את עצמנו כדי לאפשר לאדם שנמצא איתנו ואף תלוי בנו , לפנות לו מקום כדי שיספר את סיפורו הייחודי וירגיש שהוא מוקשב ונראה. זאת היא המתנה שבידינו להעניק ... מתנה שהיא מתנת חיים של ממש...... מתנה שמאפשרת לאדם להכיל את סיפורו הכואב המוחזר לו במעטפת של חום אנושי המהווה מגן מפני אותם קוצים דוקרים ומזדקרים שקיבלו חומרי הזנה כתוצאה ממצבו הפיזי ועתה בזכות ההקשבה החומלת הם הולכים וקמלים ומאפשרים את תחילתו של תהליך ההחלמה.
בכול פעם שמתקיימת הקשבהאנושית חומלת המתחילה בהתפנות עצמית לצורך הכלת האדם שלצידנו שם מתחיל באמת תהליך הריפוי.......

אנונימי/ת
29.06.2019, 14:58

אכן כתבה נכונה.רב המטופלים היום מרגישים שרופא לא מתיחס אליהם ברצינות.חוסך בבדיקות
וכל אבחנה שניה שלהם זה נפשי או תרד במשקל.
מזמן אבדתי אמון בהם ואפילו מזה מספר שנים אין לי רופא משפחה מהסיבה הנ"ל למרות בעיות שאני סובלת.
היום אזרח צריך להיות חצי דוקטור כדי לדעת כיצד לטפל בעצמו.
ושלא נדבר על הזלזול בקשישים.פשוט בושה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 21:31

יש עבודות על כך שקשר קבוע עם רופא משפחה משפר בריאות. אני ממליץ לך לעשות דוקטור שופינג, לא לפחד לעבור בין הרבה רופאים עד שתמצא אחד שאתה מתחבר אליו ולדבוק בו.

אנונימי/ת
29.06.2019, 14:58

אכן כתבה נכונה.רב המטופלים היום מרגישים שרופא לא מתיחס אליהם ברצינות.חוסך בבדיקות
וכל אבחנה שניה שלהם זה נפשי או תרד במשקל.
מזמן אבדתי אמון בהם ואפילו מזה מספר שנים אין לי רופא משפחה מהסיבה הנ"ל למרות בעיות שאני סובלת.
היום אזרח צריך להיות חצי דוקטור כדי לדעת כיצד לטפל בעצמו.
ושלא נדבר על הזלזול בקשישים.פשוט בושה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 14:58

אכן כתבה נכונה.רב המטופלים היום מרגישים שרופא לא מתיחס אליהם ברצינות.חוסך בבדיקות
וכל אבחנה שניה שלהם זה נפשי או תרד במשקל.
מזמן אבדתי אמון בהם ואפילו מזה מספר שנים אין לי רופא משפחה מהסיבה הנ"ל למרות בעיות שאני סובלת.
היום אזרח צריך להיות חצי דוקטור כדי לדעת כיצד לטפל בעצמו.
ושלא נדבר על הזלזול בקשישים.פשוט בושה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 14:58

אכן כתבה נכונה.רב המטופלים היום מרגישים שרופא לא מתיחס אליהם ברצינות.חוסך בבדיקות
וכל אבחנה שניה שלהם זה נפשי או תרד במשקל.
מזמן אבדתי אמון בהם ואפילו מזה מספר שנים אין לי רופא משפחה מהסיבה הנ"ל למרות בעיות שאני סובלת.
היום אזרח צריך להיות חצי דוקטור כדי לדעת כיצד לטפל בעצמו.
ושלא נדבר על הזלזול בקשישים.פשוט בושה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 14:58

אכן כתבה נכונה.רב המטופלים היום מרגישים שרופא לא מתיחס אליהם ברצינות.חוסך בבדיקות
וכל אבחנה שניה שלהם זה נפשי או תרד במשקל.
מזמן אבדתי אמון בהם ואפילו מזה מספר שנים אין לי רופא משפחה מהסיבה הנ"ל למרות בעיות שאני סובלת.
היום אזרח צריך להיות חצי דוקטור כדי לדעת כיצד לטפל בעצמו.
ושלא נדבר על הזלזול בקשישים.פשוט בושה.

אנונימי/ת
29.06.2019, 21:19

אני לא לגמרי מסכים. המטרה היא שיפור בריאות המטופלים, והדרך לשם היא, בין היתר, באמצעות מתן טיפול רפואי מקצועי.

נכון שאצל חלק מהמטפלים, חמלה ורגישות משפרות את המוטיבציה שלהם להעניק טיפול מקצועי, אבל חמלה היא לא תנאי הכרחי וגם לא תנאי מספיק לטיפול מקצועי. ישנם אנשי מקצוע גרועים שכל החמלה וכל המוטיבציה שבעולם לא יצליחו לגרום להם להעניק טיפול מקצועי. וישנם אנשי מקצוע מצויינים שמסוגלים לתת טיפול מקצועי ממוטיבציות שאינן חמלה (למשל, הרצון להצטיין) וכל עוד השורה התחתונה היא שיש להם מוטיבציה והם מעניקים טיפול מקצועי, אז זה גם משרת את המטרה.

ביסודו של דבר, הסוגייה זהה גם ביחס לסניטרים ומטפלים סיעודיים. כדי להיות מטפל סיעודי טוב, צריך לעבוד במקצועיות (שזה לא מאוד מאתגר מבחינה אינטלקטואלית, אבל כן מחייב התמדה וגם הקפדה על פרטים לפעמים), והמניעים לרצון לעבוד במקצועיות אינם חשובים, והוא הדין ביחס לשאר מקצועות הבריאות, לרבות רפואה.

אין לי ספק שאילו ניתן היה לחולל כבמטה קסם שיפור רגשי בתחום החמלה והרגישות בקרב כלל עובדי הבריאות אז הדבר היה משפר בממוצע את המוטיבציה ולכן גם את מקצועיות הטיפול, אך למרבה הצער עוד לא נמצאה דרך להפוך אנשים אטומים לרגישים. או שיש לך את זה, או שאין לך את זה. גם בלתי אפשרי לסנן מראש אנשים על סמך רגישותם, ומבחני מו"ר ומרק"ם הפכו לבדיחה מזמן, והם מזכירים מבחן בד שבו על המועמד לגלם דמות שהוא עוטה לרגע על עצמו לצורך המבחן ולאחריו משליך אותה מיד לקרן זווית כלאחר יד.

לעומת זאת, אמצעי חשוב ואפקטיבי מאוד להבטחת מקצועיות הוא כמובן אכיפת משמעת. כידוע חוסר משמעת זו בעיה כללית בקרב העובד הישראלי והיא לא פוסחת גם על מקצועות הבריאות. בניגוד לרגשות כמו חמלה שאי אפשר באמת לכפות על אנשים לפתח אם אין בהם, בהחלט אפשר גם אפשר לאכוף משמעת באמצעים פשוטים וידועים כפי שהדבר נעשה במרבית המדינות המתוקנות.

למשל, אפשר להתחיל במדיניות אפס סובלנות כלפי אנשי צוות שלא מתחסנים או נתפסים נוגעים במטופל ללא החלפת כפפות או חיטוי ידיים שלא במצב חירום.

כמובן, הרבה יותר קל ונחמד לדבר בכלליות על חמלה ורגישות מאשר להפשיל את השרוולים ולצאת לקרב על משמעת ואכיפתה מול קהל שהתרגל לעשות מה שמתחשק לו מאחורי קביעות בעבודה וועדי עובדים אלימים ואגרסיביים.

אנונימי/ת
01.07.2019, 16:02

דר' יחזקאלי היקר,
מילים מחממות בסלע!
כמי שחשוף לשדה הקליני ועוד במחלקות הפנימיות - דברייך נכונים עד מאוד.
עומסים, טכנולוגיות, צפיפות ואינטרסים כלכליים - אינם באים כתף לכתך עם סבלנות - זמן - אמפתיה. הניכור רק גובר לצערינו. ובהתאמה, הריחוק מנפש החולה. אין כאן מקום להלקאה עצמית. יש כן מקום לקביעת נורמות נכונות לעבודה. פחות ריצות, פחות הישגיות ודהירה לתפקידים. יותר להימצא ליד מיטת החולה. פשוט להימצא. הוא זקוק לכך.
באופן פרדוקסלי - בעודו בחיים (בעיקר זה הקשיש, הלא אטרקטיבי למערכת), פעמים רבות אנו חשים שאין לנו מה לספק לו עוד וחולפים על פניו במהירות. אבל, עת שמערכת הכריזה מודיעה על Cod blue - אנחנו דוהרים איליו בנסיונות נואשים להציל, בכל מחיר, את בדל חייו... קצת מזון למחשבה....