מחקרים

תבנית הגדילה של ציסטות כלייתיות בקרב חולי ADPKD

כמות ונפח הציסטות בחולי ADPKD גדל באופן מעריכי וכמעט הוכפל במהלך 14.23 שנות מעקב. בהשוואה לחולים עם PKD2 וללא מוטציה, לחולים עם גנוטיפ של PKD1 היה מספר רב יותר של ציסטות בנפח רב יותר בכל גיל נתון

17.07.2019, 16:52

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את תבנית הגדילה של ציסטות כלייתיות במספרן ובנפחן ולבדוק את הקשר לגודל הכלייה, דמוגרפיה ומאפיינים גנטיים בקרב חולי ADPKDי(Autosomal Dominant Polycystic Kidney Disease).

גודל ומספר הציסטות הכלייתיות הודגם בעזרת הדמיית MRI עם תקופת מעקב מקסימלית של 14.23 שנים בקרב 241 מטופלים עם ADPKD (בני 15-46 בתחילת המחקר). בעזרת מודלים לינאריים של מדידה חוזרת ובדיקת מידת ההשפעה של גיל (כמדד התלוי בזמן) בשביל להעריך את שיעורי השינוי לאורך זמן. תבנית הגדילה נותחה גם למין, גיל, נפח הכלייה המתוקנן לגובה והגנוטיפ. המודלים במחקר השתמשו גם ב-Irzabal Class. המאפיינים הגנוטיפיים סווגו כ(1) PKD1 מקוצר, PKD1 שאינו מקוצר ו-PKD2 ללא מוטציה או כ(2) בשילוב עם מוטציות חזקות של PKD1.

מידע גנטי והדמייתי (מלפחות ביקור אחד) נאסף עבור 236 מטופלים. מספר הציסטות הממוצע גדל באופן מעריכי לאורך זמן מערך של 762 ל-1,715 בעת הביקור האחרון, והנפח גדל מ-305 ל-770 מ"ל. נפח הכלייה הכללי, כמות הציסטות ונפחן היו בהתאמה לאורך זמן. נשים ומטופלים עם נפח כליה כללי גדול יותר בתחילת המחקר חוו שיעורי שינוי נמוכים יותר במספר ונפח הציסטות. לחולים עם PKD1 הייתה גדילה משמעותית בכמות הציסטות ונפחן בכל גיל נתון. עם זאת, הגנוטיפ לא השפיע באופן משמעותי על קצב הגדילה של הציסטות.

מקור: 

Bae K.T et al (2019). CJASN June 2019, 14 (6) 823-833;

נושאים קשורים:  מחקרים,  ציסטות,  מעקב ארוך טווח
תגובות