מחקרים

טיפול עם Liraglutide (ויקטוזה) והסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מג'ורים

מחקר עוקבה נרחב מצא כי בחולי סוכרת מסוג 2, טיפול עם Liraglutide (ויקטוזה) קשור לפחות אירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לטיפול עם מעכבי DPP-4

הוכחות מניסויים קודמים הראו כי Liraglutide האגוניסט לקולטן GLP1י
(Glucagon-like Peptide-1), מפחית משמעותית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מג'ורים. זאת במטופלים עם סוכרת מסוג 2 אשר סובלים ממחלה קרדיווסקולרית ידועה או שהינם בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר. מטרת המחקר היתה להעריך את היעילות הקרדיווסקולרית של התרופה Liraglutide כאשר ניתנת כשגרה בפרקטיקה הקלינית.

במחקר זה השתמשו בנתונים שתועדו ברשומות הרפואיות במדינות שוודיה ודנמרק, בתקופה שבין 1 בינואר 2010 ל-31 בדצמבר 2016. על מנת לחקור הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים מג'ורים הקשורים לטיפול עם Liraglutide, בהשוואה לקבוצת תרופות פעילה שמתאימה להשוואה
(An Active Comparator Drug Class), מעכבי דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP-4). המחקר בוצע  במטופלים עם סוכרת מסוג 2. קבוצת המחקר כללה מטופלים שקיבלו טיפול באופן מקרי ב-Liraglutide או במעכבי DPP-4, אשר קיבלו טיפול גם במטפורמין בשלב הבסיס ההתחלתי של המחקר. שתי הקבוצות עברו התאמה של 1:1 לפי גיל, מגדר ו-Propensity Score.

התוצא העיקרי שנבדק היה אירועים קרדיווסקולריים מג'ורים, לפי תוצא מורכב שכלל אוטם לבבי, שבץ ותמותה מגורמים קרדיווסקולריים. תוצאים נוספים שהוערכו היו המרכיבים הפרטניים של התוצא המורכב המרכזי, כשל לבבי ומוות מכל סיבה. כמו כן נמדד גם תוצא מורכב מורחב של אירועים קרדיווסקולריים מג'ורים אשר כלל גם מחלות לב איסכמיות אחרות, רה-וסקולריזציה כלילית ומחלת עורקים פריפרית.

אוכלוסיית המחקר כללה 23,402 מטופלים שטופלו עם Liraglutide ו-23,402 מטופלים שטופלו עם מעכבי DPP-4 שעברו התאמה ביניהם. שתי הקבוצות היו תחת מעקב במשך ממוצע של 3.3 שנים (סטיית תקן 2.0). אירוע קרדיווסקולרי מג'ורי אירע ב-1,132 מטופלים שנטלו Liraglutide (שיעור השכיחות 14.0 עבור כל 1,000 שנות-אדם) וב-1,141 מטופלים שנטלו מעכבי DPP-4י(15.4 עבור 1,000 שנות-אדם; יחס סיכונים 0.9, רווח בר-סמך 95% 0.83-0.98).

יחסי הסיכונים היו 0.81 (0.71-0.92) במטופלים עם היסטוריה של מחלות קרדיווסקולריות חמורות ו-0.96 במטופלים ללא היסטוריה מסוג זה
(P=0.057 [מבחן הומוגניות], מדגים שאין עדות סטטיסטית להטרוגניות).

בהשוואה לטיפול עם מעכבי DPP-4, טיפול עם Liraglutide (ויקטוזה)  נמצא קשור לסיכון נמוך משמעותית לתמותה מגורמים קרדיווסקולריים (יחס סיכונים 0.78, רווח בר-סמך 95% 0.68-0.91), אך לא זוהו הבדלים משמעותיים בסיכון לאוטם לבבי (0.94, 0.84-1.06) או שבץ (0.88, 0.77-1.01).

זאת ועוד, נמצא כי טיפול עם Liraglutide הינו קשור לסיכון נמוך יותר משמעותית לתמותה מכל סיבה (יחס סיכונים 0.83, רווח בר-סמך 95%, 0.77-0.90). לעומת זאת, לא זוהו הבדלים משמעותיים בסיכון לכשל לבבי
(0.90, 0.80-1.03) או בתוצא המורחב שנמדד לאירועים קרדיווסקולריים מג'ורים (0.95, 0.89-1.01).

במחקר סקנדינבי נרחב זה, הודגם כי הטיפול עם Liraglutide (ויקטוזה)  בהשוואה לטיפול עם מעכבי DDP-4, קשור לסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים מג'ורים. כמו כן, נצפה כי מטופלים עם היסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית הפיקו את התועלת הגבוהה ביותר מהטיפול עם Liraglutide נתונים אלה מספקים הוכחה ליעילות הקרדיווסקולרית של הטיפול עם Liraglutide כשיגרה בפרקטיקה הקלינית.

מקור: 

Svanstrom H. et al. (2019) The Lancet Diabetes and Endocrinology. 7, 106

נושאים קשורים:  מחקרים,  ליראגלוטיד,  מעכבי דיפפטידיל פפטידאז-4,  אירועים קרדיווסקולריים,  אוטם לבבי,  תמותה