האם נכון לשחרר מטופלים לביתם מאשפוזים ביחידה הפליאטיבית?

שחרור מטופלים מיחידות אשפוז פליאטיבי לקהילה עולה בקנה אחד הם הרצון של מטופלים לקבל טיפול ולמות בביתם. עם זאת, מעט מאוד מחקרים בדקו את התוצאים של המטופלים לאחר השחרור.

המחקר הנוכחי בדק את התוצאים של מטופלים ששוחררו מאשפוז ביחידות לטיפול פליאטיבי. מדובר במחקר רטרוספקטיבי שבוצע במוסד יחיד ע"י שימוש ברשומות רפואיות מבית החולים ומטיפולי בית.

במחקר נכללו 75 מטופלים שהשתחררו לקהילה במשך תקופה של שנה ממחלקה פליאטיבית במוסד אוניברסיטאי שכללה 31 מיטות אשפוז. החוקרים בדקו את ההישרדות, האשפוזים החוזרים והפניות לחדר מיון ואת מקום הפטירה.

תוצאות המחקר חשפו כי מטופלים ששוחררו לקהילה היו בעלי פרוגנוזה ירודה. יותר משליש מהמטופלים השתחררו עם ציון ביצועים פליאטיבי (Palliative Performance Score)י<50. בנוסף, נמצא כי החציון של ההישרדות לאחר השחרור היה 96 ימים, ו-36% מהמטופלים שנפטרו, נפטרו במהלך טיפול חריף בבית החולים. כמו כן, 13% מהמטופלים אושפזו ו-23% פנו לחדר מיון תוך 30 ימים מהשחרור, בדרך כלל בגלל סיבות שהיה ניתן לטפל בהן בקהילה.

החוקרים מצאו כי קבוצות מסוימות של מטופלים היו בסיכון גבוה יותר לקבלת טיפול חריף ולתמותה בבית חולים, כולל מטופלים צעירים, מטופלים עם מחלות שאינן ממאירות ומטופלים ששוחררו הביתה או לבית אבות, בהשוואה לאלה ששוחררו למסגרות טיפול ארוכות טווח.

החוקרים הסיקו כי מטופלים ששוחררו מהיחידה לטיפול פליאטיבי היו בסיכון גבוה יותר לאשפוזים לאחר השחרור, לפניות לחדר מיון ולתמותה בבית חולים, על אף קבלה של תמיכה בקהילה. ההבדלים בתוצאים יכולים להצביע על קבוצות מטופלים הזקוקות לתמיכה משמעותית יותר לאחר השחרור.

מקור: 

Webber, C. et al. (2020) Journal of Palliative Medicine 23,1.