מעורבות העור בתופעות לוואי תרופתיות

בסקירה שממצאיה פורסמו בכתב העת 'European Journal of Internal Medicine', החוקרים תיארו את שכיחותן והתייצגותן של תופעות לוואי עוריות שונות, ואת הגישה הטיפולית אליהן.

תופעות לוואי עוריות הן תופעה שכיחה יחסית, אשר משפיעה על 2-3% מהחולים המאושפזים, כאשר בשיעור של 1 ל-20 מתוכם התופעות עשויות להיות מסכנות חיים. כמעט כל חומר תרופתי יכול לעורר תגובות עוריות, כאשר קבוצות תרופתיות מסוימות, כגון נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, אנטיביוטיקה ותרופות אנטי אפילפטיות, מתאפיינות עם שיעור drug eruption הנע בין 1% ל-5%.

ישנם מנגנונים פתולוגיים שונים המעורבים בהתייצגות העורית של תופעות לוואי תרופתיות. חלק מהביטויים העוריים מקורם בתיווך חיסוני, כגון תגובות אלרגיות, בעוד שאחרים הם תוצאה של סיבות שאינן חיסוניות, כגון רעילות מצטברת, רגישות לאור, אינטראקציה עם תרופות אחרות, או מסלולים מטבוליים שונים. ניתן לסווג את תופעות הלוואי העוריות לשתי קבוצות: תופעות לוואי נפוצות שאינן חמורות, ותופעות לוואי נדירות ומסכנות חיים. התגובות שאינן חמורות הן לעתים קרובות מסווגות כאקסנטמטיות (exanthematous) או חרלת (אורטיקריה), בעוד שתגובות מסכנות חיים מתאפיינות לרוב עם ניתוק עורי או עם נמק של אזורים גדולים בגוף, כולל מעורבות של הקרום הרירי, כמו בתסמונת סטיבנס-ג'ונסון או נמק אפידרמיס רעיל (toxic epidermal necrolysis).

יש צורך בכך שרופאים יעריכו בקפידה את הסימנים והתסמינים של כל תופעות הלוואי העוריות המיוחסות לטיפולים תרופתיים, ולהפסיק לאלתר מתן תרופות שאינן חיוניות. על-מנת לטפל בתופעות העוריות, ניתן לתת קורטיקוסטרואידים סיסטמיים במחזורים קצרים ובשילוב עם אנטי-היסטמינים לפריחה אקסנטמטית נפוצה. במקרים בהם ישנם תופעות עוריות חמורות, כגון בחולים עם תסמונת סטיבנס-ג'ונסון או נמק אפידרמיס רעיל, יש להשתמש במשטרי קורטיקוסטרואידים אגרסיביים יותר, או בטיפול תוך-ורידי עם אימונוגלובולינים אשר מתווכים טיפול תומך.

מקור:

Marzano, A. V., Borghi, A., & Cugno, M. (2016). Adverse drug reactions and organ damage: The skin. European journal of internal medicine, 28, 17–24.