הלופרידול משמשת לעתים קרובות לטיפול בהזיות בחולים המאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ (ICU). עם זאת, העדויות להשפעתה בחולים אלו מוגבלות.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים ערכו ניסוי רב-מרכזי, כפול סמיות ומבוקר אינבו, במסגרתו חולים מבוגרים עם דליריום שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ במצב חריף הוקצו באקראיות לקבלת הלופרידול תוך ורידית (2.5 מיליגרם 3 פעמים ביום, פלוס 2.5 מיליגרם לפי הצורך עד למינון מקסימלי יומי של 20 מיליגרם), או אינבו. הטיפול עם הלופרידול או אינבו ניתן בטיפול נמרץ כל עוד הדליריום נמשך, ולפי הצורך בעת הישנות. התוצא הראשוני של המחקר היה מספר הימים בו נשארו המטופלים בחיים ומחוץ לבית החולים ב-90 ימים לאחר ההקצאה האקראית.
במסגרת המחקר נערכה הקצאה אקראית על 1,000 חולים בסך הכל, כאשר 510 הוקצו לקבוצת ההלופרידול ו-490 לקבוצת האינבו. מבין החולים הללו, 987 (98.7%) נכללו באנליזות הסופיות (501 בקבוצת ההלופרידול ו-486 בקבוצת האינבו). נתונים על התוצא הראשוני היו זמינים עבור 963 חולים (97.6%). לאחר 90 יום, המספר הממוצע של ימים בחיים ומחוץ לבית החולים עמד על 35.8 (רווח בר-סמך של 95% 32.9 עד 38.6) בקבוצת ההלופרידול, ו-32.9 (רווח בר-סמך של 95% 29.9 עד 35.8) בקבוצת האינבו, עם הבדל ממוצע מתוקנן של 2.9 ימים (רווח בר-סמך של 95% -1.2 עד 7.0) (P=0.22). שיעור התמותה לאחר 90 יום הייתה 36.3% בקבוצת ההלופרידול, ו-43.3% בקבוצת האינבו (הפרש מוחלט מתוקנן, 6.9- נקודות אחוז [רווח בר-סמך של 95% -13.0 עד -0.6]). אירועים חריגים חמורים התרחשו ב-11 חולים מקבוצת ההלופרידול וב-9 חולים בקבוצת האינבו.
לסיכום, בקרב חולים עם דליריום המאושפזים בטיפול נמרץ, הטיפול עם הלופרידול לא הוביל למספר גדול יותר באופן מובהק של ימים בחיים ומחוץ לבית החולים לאחר 90 יום בהשוואה לאינבו.
מקור: