עד כה לא נקבעה מידת יעילות הטיפול עם אינטרפרון למבדה (pegylated interferon lambda) במניעת אירועים קליניים בקרב חולי קורונה סימפטומטיים שאינם מאושפזים.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים ערכו ניסוי אקראי, מבוקר, בפלטפורמה אדפטיבית, אשר כלל חולי קורונה מבוגרים מברזיל ומקנדה שמרביתם היו מחוסנים לנגיף. במסגרת הניסוי ניתן טיפול עם אינטרפרון למבדה (בזריקה תת-עורית בודדת, במינון של 180 מיקרוגרם) או אינבו (זריקה בודדת או באופן פומי) תוך 7 ימים מעת הופעת התסמינים המתאימים לקורונה. התוצא המרוכב הראשוני היה אשפוז (או העברה לבית חולים שלישוני) או ביקור במחלקה דחופה (השגחה למשך למעלה מ-6 שעות) בעקבות מחלת הקורונה תוך 28 ימים מעת ההקצאה האקראית.
מתוצאות המחקר עולה כי 933 חולים הוקצו לטיפול עם אינטרפרון למבדה (2 לא נכללו לאחר מכן עקב חריגויות מהפרוטוקול), ו-1,018 הוקצו לקבלת אינבו. 83% מהחולים חוסנו לקורונה, ובמהלך הניסוי אותרו מספר וריאנטים שונים של הנגיף. ל-25 מתוך 931 חולים (2.7%) מקבוצת הטיפול עם אינטרפרון היה אירוע מהתוצאים הראשוניים, בהשוואה ל-57 מתוך 1018 (5.6%) מקבוצת האינבו, הבדל של 51% (סיכון יחסי, 0.49; רווח בר-מהימנות בייסיאני של 95%, 0.30 עד 0.76; הסתברות אחורית (posterior probability) לעליונות על אינבו, מעל 99.9%.
התוצאות היו עקביות בעיקרן באנליזות של תוצאים שניוניים, אשר כללו את משך הזמן עד לאשפוז על רקע קורונה (יחס הסיכונים, 0.57; רווח בר-מהימנות בייסיאני של 95% 0.33 עד 0.95), ואשפוז או תמותה על רקע קורונה (יחס הסיכונים, 0.59; רווח בר-מהימנות בייסיאני של 95% 0.35 עד 0.97). ההשפעות היו עקביות בין הווריאנטים הדומיננטיים, וללא תלות בסטטוס החיסון. כמו כן, במטופלים אשר בתחילת המחקר נמצאו עם עומס ויראלי גבוה, אלו אשר קיבלו אינטרפרון למבדה היו בעלי עומס ויראלי נמוך יותר ביום 7 לעומת אלו שקיבלו אינבו. שכיחות האירועים החריגים הייתה דומה בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי בחולי קורונה שאינם מאושפזים ושמרביתם היו מחוסנים לנגיף, קבלת מנה בודדת של אינטרפרון למבדה הובילה לשכיחות נמוכה יותר של אשפוזים או של ביקורים במחלקה לרפואה דחופה לעומת אלו שקיבלו אינבו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
