אמנם הודגם זה מכבר כי נטילה יומית של אספירין במינון נמוך מגבירה את הסיכון לדימומים גדולים, אך נכון להיום ישנם מחקרים מעטים בלבד אשר בדקו את השפעת הטיפול על אנמיה ומחסור בברזל. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Annals of Internal Medicine', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את השפעת הטיפול עם אספירין במינון נמוך על ההיארעות של אנמיה ועל ריכוזי ההמוגלובין והפריטין בסרום.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזת פוסט-הוק של הניסוי האקראי המבוקר ASPREEי(ASPirin in Reducing Events in the Elderly), אשר נערך במסגרת מרפאות ראשוניות/קהילתיות באוסטרליה ובארצות הברית. במחקר השתתפו מטופלים בני 70 ומעלה (ו-65 ומעלה במשתתפים שחורים או היספנים) המתגוררים בקהילה. התערבות המחקר הוגדרה כטיפול יומי עם אספירין במינון 100 מיליגרם, או אינבו. במסגרת המחקר נערכו מדי שנה מדידות של ריכוז המוגלובין בכלל המשתתפים, וערך הפריטין נמדד בבסיס המחקר ולאחר שלוש שנים מההקצאה האקראית בתת-קבוצה גדולה.
ההקצאה האקראית כללה בסך הכל 19,114 מטופלים. היארעות האנמיה בקבוצות האספירין והאינבו הייתה 51.2 אירועים ו-42.9 אירועים לכל 1,000 שנות אדם, בהתאמה (יחס הסיכונים, 1.20 [רווח בר-סמך של 95% 1.12 עד 1.29]). ריכוזי ההמוגלובין ירדו ב-3.6 גרם/ליטר ל-5 שנים בקבוצת האינבו, וקבוצת האספירין חוותה ירידה תלולה יותר ב-0.6 גרם/ליטר ל-5 שנים (רווח בר-סמך של 95% 0.3 עד 1.0 גרם/ליטר).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי מתוך 7,139 משתתפים אשר נמדדו להם רמות הפריטין בתחילת המחקר ולאחר שלוש שנים, נמצא כי בקבוצת הטיפול עם אספירין הייתה שכיחות גבוהה יותר של רמות פריטין הנמוכות מ-45 מיקרוגרם/ליטר בשנה 3 (465 [13%] לעומת 350 [9.8%]) וירידה כוללת גדולה יותר של הפריטין ב-11.5% (רווח בר-סמך של 95% 9.3% עד 13.7%) בהשוואה לקבוצת האינבו. אנליזת רגישות המכמתת את ההשפעה של אספירין בהיעדר דימום גדול הניבה תוצאות דומות. החוקרים מציינים כי מגבלות מחקרם הן שערך ההמוגלובין נמדד מדי שנה, וכי חסרו נתונים זמינים בנוגע לסיבות לאנמיה.
לסיכום, טיפול יומי עם אספירין במינון נמוך הגביר את ההיארעות של אנמיה ושל ירידה בערך הפריטין בקרב מבוגרים בריאים, וזאת ללא תלות בהמצאות של דימום גדול. החוקרים מציינים כי יש לשקול לבצע ניטור תקופתי של ערך ההמוגלובין בקרב אנשים מבוגרים הנוטלים אספירין.
מקור: