במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The new England journal of medicine', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את תפקידה של אבלציה באמצעות צנתר (קתטר) בחולים עם אי ספיקת לב סופנית ופרפור פרוזדורים סימפטומטי.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים מגרמניה ערכו ניסוי חד-מרכזי ובתווית פתוחה, במסגרתו השתתפו מטופלים הסובלים מאי ספיקת לב סופנית ופרפור פרוזדורים סימפטומטי אשר הופנו להערכה בנוגע להשתלת לב. המשתתפים הוקצו לקבלת טיפול משולב עם אבלציה באמצעות צנתר וטיפול תרופתי לפי ההנחיות המקובלות, או לקבלת טיפול תרופתי בלבד. התוצא הראשוני של המחקר היה תוצא מרוכב אשר כלל תמותה מכל סיבה, השתלת LVADי(left ventricular assist device), או השתלת לב דחופה.
שתי הקבוצות היו שוות במספר המשתתפים שהוקצו אליהן, כאשר הן קבוצת הטיפול עם אבלציה והן קבוצת הטיפול התרופתי מנו 97 חולים כל אחת. שנה לאחר השלמת ההקצאה האקראית, הניסוי הופסק על ידי ה-data and safety monitoring board בשל יעילות. אבלציה באמצעות צנתר בוצעה ב-81 מתוך 97 חולים (84%) מקבוצת האבלציה וב-16 מתוך 97 חולים (16%) מקבוצת הטיפול התרופתי. לאחר תקופת מעקב חציונית של 18.0 חודשים בסך הכל (טווח בין-רבעוני, 14.6 עד 22.6), אירוע מהתוצא הראשוני נצפה בקרב 8 חולים (8%) מקבוצת האבלציה וב-29 חולים (30%) מקבוצת הטיפול התרופתי (יחס הסיכונים, 0.24; רווח בר-סמך של 95% 0.11 עד 0.52; P<0.001). תמותה מכל סיבה אירעה בקרב 6 חולים (6%) מקבוצת האבלציה וב-19 חולים (20%) בקבוצת הטיפול התרופתי (יחס הסיכונים, 0.29; רווח בר-סמך של 95% 0.12 עד 0.72). סיבוכים הקשורים להליך אירעו בקרב 3 חולים מקבוצת האבלציה ובמטופל אחד מקבוצת הטיפול התרופתי.
לסיכום, בחולים הסובלים מאי ספיקת לב סופנית ופרפור פרוזדורים, טיפול משולב בדמות אבלציה באמצעות צנתר וטיפול תרופתי לפי ההנחיות המקובלות נקשר עם סבירות נמוכה יותר להיארעות התוצא המרוכב של תמותה מכל סיבה, השתלת LVAD, או השתלת לב דחופה, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד.
מקור: