"כרופאים, הבה נגן על העיקרון שכל החיים הם קדושים"

מאוניברסיטת ייל עד מכון ויצמן - רופאים וחוקרים מתייחסים למתקפה הרצחנית של חמאס על ישראל, לאזרחים החטופים ולמצב הלחימה בין ישראל לעזה. ד"ר דניאל הררי, חוקר סרטן מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן, קורא למדינות להפוך את החטופים ל"אזרחי העולם" כדי להגן עליהם. ד"ר מארק דיוויד סיגל, מומחה בתחום הריאות ומנהל התכנית להתמחות ברפואה פנימית מסורתית באוניברסיטת ייל, מעיד ממקום מושבו: "כאן בבית, הזוועות הוסתרו בדממה מוזרה".

במכתב גלוי שפרסם ד"ר הררי הוא מספר על מקרה שבו התגייסה אנגליה בראשית המאה הקודמת להגנה על יהודים, ביניהם בן משפחתו, שהואשמו על לא עוול בכפם ברצח: "אבי נולד במצרים בשנת 1930. הוריו היו מקהילה יהודית עתיקה ותוססת בסוריה. בסוף שנות ה-40, כאשר הקהילה היהודית גורשה ממצרים, משפחתו של אבי זכתה במזל להחזיק באזרחות ובדרכונים בריטיים. אנו מאמינים שזה כתוצאה של אירוע שהתרחש בשנת 1840, הידוע בשם 'עלילת דמשק'.

"בדמשק, כומר איטלקי ומשרתו נעלמו, ושיערו שנרצחו. הרשויות המקומיות עצרו את דויד הררי, בן משפחתי, ועוד שישה מראשי הקהילה היהודית, ועינו אותם. תחת לחץ, חלקם נאלצו 'להודות' ברצח הכומר כדי להשתמש בדמו כביכול לטקסים יהודיים, טענה חסרת ביסוס ששורשיה בהמצאות אנטישמיות אירופאיות. משה מונטיפיורי, מנהיג יהודי ידוע, נחלץ לעזרתם והצליח בעזרת אנשים נוספים לארגן לראשי הקהילה אזרחות בריטית".

ד"ר הררי מספר כיצד "אזהרה חמורה הועברה לדמשק – 'פגיעה ביהודים הללו שקולה לפגיעה באנגליה'. זה היה הצעד הקריטי של אנגליה שלבסוף הציל את חייהם של היהודים הללו. האם ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה? האם יש באפשרותנו לגייס תגובה דומה בכדי להגן על יותר מ-200 בני הערובה שמוחזקים היום בעזה?", תוהה ד"ר הררי.

"אם מספיק ממשלות ידידותיות יסכימו להעניק אזרחות חירום לאזרחים הללו, זה ישלח אות ברור וחד משמעי לעולם: לא מקובל לקחת בני ערובה אזרחים תחת שום נסיבות. בנוסף, צעד חשוב זה יבודד את חמאס מעולם האומות הנאורות", מסכם הררי את דבריו.

גם באוניברסיטת ייל יש מי שמתייחסים למתקפה. טקסט שכותרתו "לשבור את השתיקה", פורסם ביום שבת באתר של אוניברסיטת ייל על ידי ד"ר מארק דיוויד סיגל, פרופסור בתחום הריאות ומנהל התכנית להתמחות ברפואה פנימית מסורתית.

הטקסט, שעוסק במצב המלחמה בין ישראל לעזה, מתחיל בציטוט של מרטין לות'ר קינג: "חיינו מתחילים להסתיים ביום בו אנו משתתקים לגבי דברים חשובים".

ד"ר סיגל פותח וכותב כי חלפו שבועיים מאז פרצה הלחימה בישראל ובעזה, ובכל יום שעובר המהומה גוברת. "כאן בבית, הזוועות הוסתרו בדממה מוזרה. כמו רבים מכם, ביליתי שעות בהתבוננות בתמונות של ילדים ישראלים, נרצחים או חטופים, ובתמונות של ילדים פלסטינים, שוכבים על אלונקות או מטפסים בין הריסות. עם זאת, מעטים דנים בסכסוך בקול רם. בפינות שקטות אנו לוחשים את דאגותינו. אנחנו שואלים חברים, יהודים ומוסלמים, אם יש להם אהובים שהם מודאגים מהם, ומסתבר שרבים כן".

ד"ר סיגל מתייחס אל הצורך של רופאים לרפא כל אדם ללא הבדל: "כרופאים, אנו שומרים על חייהם של כל האנשים, ללא יוצא מן הכלל. במרפאות ובבתי החולים שלנו אנו מטפלים בפליטים הנמלטים מאזורי מלחמה, קורבנות עינויים המבקשים מקלט וחיילים משוחררים שלא יכולים להימלט מהטראומה שלהם. אנחנו לא קוראים לאנשים טובים או רעים, ואנחנו לא מתייגים מטופלים ראויים או לא. אנחנו פותחים את הדלתות והלב שלנו לכולם. כך גם בישראל ובעזה, שם עלינו לדבר בשם כולם".

ד"ר סיגל מצטרף לקריאה לשחרר את החטופים: "נקווה לשובם בשלום של בני הערובה ולהפסקת האלימות. כרופאים, הבה נגן על העיקרון שכל החיים הם קדושים - ישראלים, פלסטינים, כולם". את פנייתו הוא מסיים בתקווה לשלום.