לא ידוע האם טיפול עם הקסקפרון (Tranexamic Acid - TXA) בשלב טרום בית החולים מעלה את הסיכוי לשרידות עם תוצאים תפקודיים טובים עבור פצועי טראומה עם חשד להפרעת קרישה המקושרת לפציעה.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר פצועים בוגרים עם פציעות חמורות אשר נמצאים בסיכון לסבול מהפרעות קרישה מקושרים לפציעת טראומה הוקצו אקראית לקבלת TXA (במתן תוך-ורידי במשטר של בולוס של 1 גר' לפני האשפוז ועוד 1 גר' בעירוי מתמשך על פני שמונה שעות בזמן האשפוז) או אינבו. התוצא העיקרי שנבדק כלל שרידות עם מצב תפקודי טוב כעבור שישה חודשים מהפציעה, אשר הוערך בעזרת סרגל גלזגו מורחב לתוצאים (Glasco Outcome Scale - Extended - GOS-E). דרגת GOS-E נמצאת בטווח בין 1 (מוות) לבין 8 (החלמה טובה [קרי, ללא הפרעה שאריתית המקושרת לפציעה]). לצורך המחקר נקבע כי תוצא תפקודי טוב הוא ציון GOS-E של 5 (מגבלה בינונית-קלה) ומעלה. תוצאים שניוניים כללו מוות מכל סיבה תוך 28 ימים ותוך שישה חודשים מהפציעה.
למחקר גוייסו 1,310 נבדקים מ-15 מרכזים לרפואה דחופה באוסטרליה, ניו-זילנד וגרמניה. מבין הנבדקים הללו, 661 הוקצו לקבלת TXA ו-646 לקבלת אינבו, עבור שלושה נבדקים לא היה ידוע לאיזה קבוצה הוקצו. תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר שישה חודשי מעקב, 307 מתוך 572 נבדקים (53.7%) בקבוצת הטיפול הדגימו שרידות עם תוצאי תפקוד טובים לעומת 299 מתוך 559 (53.5%) בקבוצת האינבו (יחס סיכונים של 1, רווח בר-סמך של 95%, 0.9-1.12; p=0.95). ביום 28 לאחר הפציעה, 113 מתוך 653 נבדקים (17.3%) מקבוצת הטיפול עם TXA ו-139 מתוך 637 נבדקים (21.8%) מקבוצת האינבו נפטרו (יחס סיכונים שך 0.79, רווח בר-סמך של 95%, 0.63-0.99). בתום מעקב של שישה חודשים, 123 מתוך 648 (19%) נבדקים בקבוצת הטיפול עם TXA ו-144 מתוך 629 (22.9%) נבדקים בקבוצת מקרי הביקורת נפטרו (יחס סיכונים של 0.83, רווח בר-סמך של 95%, 0.67-1.03). לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות מבחינת במספר תופעות הלוואי החמורות, אשר כללו גם אירועים קרישתיים.
מסקנת החוקרים הייתה כי מתן של TXA לפצועי טראומה קשים שעלולים לסבול מהפרעות קרישה עקב פציעתם בשלב טרום בית החולים ולאחר מכן עוד מנה באשפוז, לא הביא לשרידות טובה יותר או לתוצאים תפקודיים טובים יותר בהשוואה לאינבו, בטווח של שישה חודשים לאחר הפציעה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
