נכון להיום, נפוצה גישה הנוקטת במתן עירויי דם רק במקרים בהם רמת ההמוגלובין יורדת מתחת ל-7 או 8 גרם לדציליטר. עם זאת, יתכן וחולים הסובלים מאוטם חריף של שריר הלב עשויים להפיק תועלת מטיפול כבר בהינתן רמה גבוהה יותר של המוגלובין.
עוד בעניין דומה
במחקר התערבותי פאזה 3 שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine' החוקרים אספו חולים הסובלים מאוטם שריר הלב אשר נמצאו עם המוגלובין נמוך מ-10 גרם לדציליטר. המשתתפים הוקצו באקראי לגישה טיפולית שמרנית מבחינת מתן העירויים (ערך חתך של המוגלובין טרם העירוי, 7 או 8 גרם לדציליטר) או לגישה ליברלית במתן העירויים (ערך חתך של המוגלובין, <10 גרם לדציליטר). התוצא הראשוני של המחקר היה משלב של אוטם שריר הלב או תמותה לאחר 30 יום.
האנליזה הראשונית של החוקרים מנתה בסך הכל 3,504 חולים. מתוצאות החוקרים עולה כי המספר הממוצע (±סטיית תקן) של יחידות תאים אדומים בעירוי עמד על 1.6±0.7 בקבוצת הגישה השמרנית ו-2.5±2.3 בקבוצת הגישה הליברלית. רמת ההמוגלובין הממוצעת הייתה נמוכה ב-1.3 עד 1.6 גרם לדציליטר בקבוצת הגישה השמרנית לעומת קבוצת הגישה הליברלית בימים 1 עד 3 לאחר ההקצאה האקראית.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי אירועי התוצא הראשוני התרחשו בקרב 295 מתוך 1,749 חולים (16.9%) בקבוצת הגישה השמרנית, ובקרב 255 מתוך 1,755 חולים (14.5%) בקבוצת הגישה הליברלית (סיכון יחסי במודל עם זקיפה מרובה למעקב שאינו מלא, 1.15; רווח בר-סמך של 95% 0.99 עד 1.34; P=0.07). מקרי תמותה אירעו ב-9.9% מהחולים בקבוצת הגישה השמרנית, וב-8.3% מהחולים בקבוצת הגישה הליברלית (סיכון יחסי, 1.19; רווח בר-סמך של 95%, 0.96 עד 1.47); אוטם שריר הלב אירע ב-8.5% וב-7.2% מהחולים, בהתאמה (סיכון יחסי, 1.19; רווח בר-סמך של 95%, 0.94 עד 1.49).
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי בקרב חולים הסובלים מאוטם שריר הלב חריף ומאנמיה, נקיטת גישה ליברלית בנוגע למתן עירויי דם לא הפחיתה באופן מובהק את הסיכון לאוטם חוזר של שריר הלב או לתמותה לאחר 30 יום. עם זאת, החוקרים מציינים כי לא ניתן לשלול את קיומם של נזקים אפשריים בעקבות נקיטת גישה שמרנית במתן העירויים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
